ובתים וחצרות פתוחים לתוכו. כלומר שתי חצירות ובכל חצר צריך שני בעלי בתים כדי שיצטרכו לעירובי חצירות וצריך שתי חצרות במבוי כדי שיצטרכו לשיתוף מבוי דהא קי״ל [דף עא:] שאין סומכין לשיתוף במקום עירוב ולעירוב במקום שיתוף ולכל חצר וחצר צריך היכרא שאין לו לסמוך [זה] ע״ז על כן לא סגי בבעל הבית אחד בחצר אחת בצד אחד ובשני בעלי בתים בחצר אחת מצד השני או ברוח אחת שאם היה כאן אותו בעל הבית שהיה יחיד אין נודע לו אם צריך (שתוף) [עירוב] אם לא שהרי הוא משתתף עמהם ולא עירב ואם היו בחצר אחד ארבעה בעלי בתים לא סגי בהכי להתיר המבוי שהרי אינן צריכין אלא עירוב ואינן צריכין שתוף:

ואיזהו חצר כו׳. שאם היה ארכה יתר על רחבה אפי׳ משהו הוה ליה כמבוי ומבוי בלחי וקורה סגי צריך שנפרש דכי סגי ליה בלחי וקורה הני מילי שפתוחין לאותו חצר בתים וחצרות כענין שפירשנו למעלה:

מתני׳ קורה שאמרו וכו׳ רחבה כדי לקבל אריח. שתהא דומה לקביעות לבנות עליה בנין רחב כשיעור האריח כדי שלא יתליע מפני הגשמים:

והאריח הוא חצי לבינה של ג׳ טפחים. נמצא אריח טפח ומחצה רחב:

ודיה לקורה ברחב טפח כדי לקבל אריח זה לרחבו. ובגמרא [דף יד.] פריך טפח ומחצה בעיא ומתרץ כיון דאיכא רחבה טפח מלבן לה בטינא כלומר ממרח בטיט על רחבה של קורה ומניח האריח על הטיט ומוציא מהאריח מלא אצבע [מצד אחד] וכן מצד שני וקאי ואינו זז ממקומו והבליטה מועלת לקורה להגן מפני הגשמים:

ובריאה כדי לקבל אריח. כלומר אריחין הרבה כשיעור רוחב פתח המבוי מדובקים שם בטיט כפי מה שצריך להם שאל״כ לא תהא בה היכרא דסבורים בני רה״ר דלפי שעה נתנה שם אבל כשהיא בריאה ועבה וראויה לקבל בנין כזה ניכר ומפורסם לכל שלקביעות הושמה שמה ואית בה היכרא ור׳ יהודה ס״ל רחבה אע״פ שאינה בריאה דאזיל לטעמיה דקורה אינה אלא משום מחיצה:

היתה של קש וכו׳. ר׳ יהודה קתני לה ובא להוסיף שאע״פ שהיא ממין שאינה בריאה לקבל בנין כזה אפ״ה כשר:

עקומה. מפרש בגמ׳ שעקמימותה חוץ למבוי ואפילו הכי אמרינן רואין כאילו היא פשוטה וכולה תוך המבוי עומדת ולרבנן דלית להו רואין אם היה עקמימותה חוץ למבוי ומשך העקמימות יותר משלשה טפחים שאם היה נחתך כל אותו עקמימות ממנה היה בין קורה לקורה שלשה טפחים המבוי פסול ור׳ יהודה דאית ליה רואין אף על פי שיש בין קורה לקורה שלשה טפחים כשר המבוי:

עגולה. ואין אריח יכול לנוח עליה אבל עבה היא שאם תחלק תהיה רחבה טפח רואין אותה כאילו היא מרובעת ואי זו היא מדת עגול שלה להכשירה כל שיש בהיקפה שלשה טפחים כלומר שצריכה חוט של ג׳ טפחים להקיפה סביב בידוע שיש שם רוחב טפח אם תחלק וכולה מתני׳ זו דאית ליה רואין רבי יהודה קתני לה:

גמ׳ צריכה שתהא בריאה כדי לקבל אריח. כמו שמפורש בפירוש המשנה:

אבל מעמידי קורה. כלומר אם סמך הקורה ע״ג יתדות נעוצין בקרקע או שכותלי המבוי הם מקורים וקורה נסמכת עליהם אין צריכין שיהיו בריאים לקבל אריח וקורה אלא ראוין לקבל אריח לבדה דהא לא יהבי׳ אריח עליה לגמרי אלא בעינן קורה בריאה להראות שהיא לשם קביעות נקבעה לשם כי היכי דתיהוי היכר מעליא אבל במעמידי הקורה לא צריך היכר:

ורב חסדא. ס״ל אם לא יהיה היכר במעמידי הקורה מה יועיל היכר הקורה והלא המעמידים יכחישו ההיכר:

פחות מג׳ א״צ להביא קורה אחרת. דאמרי׳ לבוד ורשב״ג סבר דאמרי׳ לבוד עד ד׳:

שתי קורות המתאימות. שהניחן זו אצל זו אע״פ שהניחן בתוך ג׳ טפחים לא אמרי׳ בהו לבוד ויצטרפו זה עם זה לשיעור טפח דלא לקביעות הושמו שם שניהם אא״כ הם כל כך סמוכין בתוך טפח שאם ינתן האריח שרחבו טפח ומחצה בין תוך שני הקורות ולא יפול לארץ שיסמוך באצבע מכאן ובאצבע מכאן נמצא שאין ביניהם אלא טפח מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין ויש שגורסין לארכו דהיינו שיעור דאמרינן בעלמא דפחות מג׳ אמרינן לבוד [ורשב״ג אתי לאפלוגי שאפילו אינן חלוקות אלא קורה אחת היא צריכה שתהא רחבה לקבל אריח לארכו ל׳ ודוחה הגירסא ואמר לא נהירא דא״כ רשב״ג במתני׳ הוה ליה לאיפלוגי] ולא נהירא שהרי מצינו שר״ג לא פליג במתניתין דס״ל דמתני׳ דסגי לקורה ברוחב טפח וכשהן חלוקות בעי ג׳ טפחים:

היתה אחת למעלה ואחת למטה. כלומר זו אצל זו הן אלא שהאחת ממעמידיה גבוהין משל חברתה על כן היא גבוהה ממנה:

רואין את העליונה וכו׳. ואע״ג דהכא משמע שלעולם מצטרפין שתיהן עד כל זמן שהעליונה במקום כשר דהיינו למטה מעשרים והתחתונה נמי במקום כשר דהיינו למעלה מי׳ טפחים אע״פ שיש ביניהם כמה אמות והטעם משום דאמרינן חבוט רמי ולא משום לבוד. הא פרכינן להאי סברא במס׳ סוכה בפ׳ הישן תחת הסוכה [דף כב:] ואמרינן דלא אמרינן חבוט רמי לדבר שהוא פחות מטפח ומתרץ לה להאי ברייתא דכי אמרינן לבוד מצטרפין הקורות שתיהן בעוד שאין ביניהם ג׳ טפחים א״נ טפח לבדו כמו שמפורש למעלה ה״מ ששתיהן במקום כשר כגון שהעליונה בתוך כ׳ ותחתונה סמוכה לה בתוך ג׳ או פחות מרוחב טפח אבל יתר מג׳ לא דלא אמרי׳ חבוט רמי דבר שהוא פחות מרוחב טפח אבל אם היתה התחתונה בתוך כ׳ והעליונה למעלה מכ׳ אע״פ דאמרינן לבוד להשפילה למטה ולהכשירה אע״ג דשאר רואין אמרינן האי רואין לא אמרינן ואם היתה התחתונה למטה מי׳ טפחים ועליונה למעלה מי׳ אע״פ שהיא לה בתוך ג׳ לא אמרינן לבוד ונראה אותה כאילו היא גבוהה למעלה כדי להכשירה דאע״ג דשאר רואין אמרי׳ האי רואין לא אמרי׳ כיון שמקצתן במקום שאינו ראוי:

ור׳ יוסי בר יהודה ס״ל כאבוה דהיינו ר׳ יהודה דאית ליה רואין ופליג עליה דר׳ יהודה דמכשיר כל הקורה למעלה מכ׳ והוא לא מודה ליה בהאי וכי האי רואין לא אמרינן:

היא בתוך מבוי עקמימותה חוץ למבוי וכו׳. צ״ע אמאי הביא הרב אלפסי ז״ל מילתיה דרבי זירא דהא מילתיה דרבי זירא למאן דאית ליה רואין אתאמרת ולמאן דאית ליה רואין לא מפליג בין ג׳ לפחות מג׳ ועוד דר׳ יהודה אפי׳ למעלה מכ׳ מכשיר וי״ל דלדעת ר׳ יוסי קתני לה דלית ליה רואין היכא שאין הקורה מונחת במקום כשר ופסקינן כותיה כיון דקאי [רבנן] בשיטתיה כדפסקינן [דף טז:] במחיצה של שתי בלא ערב וערב בלא שתי כוותיה כיון דקאי אבוה בשיטתיה:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]