גמ׳ נותנין קרפף לזו וקרפף לזו. אליבא דרבנן שמודים שלשתי עיירות נותנין קרפף כונתם לתת לכל עיר ועיר קרפף ואפילו יהיה בין שתי העיירות מאה וארבעים ואחת אמה דזהו שיעור שתי קרפיפות נעשו שתי העיירות להיות אחת והיוצא מזו ללכת דרך חברתה חוצה לה מודד מחומת חברתה והולך לו עוד אלפים אמה:
ור׳ חייא בר רב פליג ואמר שאפילו ב׳ עיירות צריך שיהיו שתיהן בתוך שבעים אמה ולא יותר שאם יהיה ביניהם יותר ראוי למדוד התחום מחומה של עצמה וסוגית המשנה כולה הולכת כחייא בר רב ומפורשת כל המשנה לדעת חייא בר רב ואע״פ שהוא מחמיר בעירוב הלכתא כוותיה:
ומותר ליכנס בתחומה. שאין התחום נכנס בשם עיר אבל עיבורה נקרא על שם עיר:
אלא ש״מ בעיבורה. כלומר שכל כך היו קרובים לחומה שהיו עומדים בתוך שבעים אמה וקא קרי לעיבורה של יריחו יריחו:
מתני׳ אין מודדין אלא בחבל של חמשים. כשאנו מודדין תחום העיר בחבל וצריכין בה שני אנשים במדידה אחד אוחז בה מכאן והשני בראש השני צריך שיהיה החבל כשיעור הזה של חמשים לא פחות ולא יותר לא פחות מפני שמרבה את התחום לפי שכשהחבל קצר יכולים למתחו כרצונם ומאריך המדה ולא יותר מפני שממעט התחום לפי שכובדו של חבל מכפילו באמצעיתו ונקצר שאין יכולין למשכה:
ולא ימדוד אלא כנגד לבו. קבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר מפני האלכסון והתחומין מתמעטין:
היה מודד והגיע לגיא וכו׳. מבליעו. כלומר אם אינו רחב חמשים אמה משפתו אל שפתו מלמעלה אע״פ שיש במדרונו הילוך יותר מאלף אין אומרין תעלה מדת מדרונו למדת התחום אלא יעמוד זה על שפתו מכאן וזה על שפתו מכאן ויבליע מדרונו בחבל אחד ואם רצה לירד בשבת במדרון הגיא יכול לירד שם ואחר כן יוצא משם ומשלים תחומו כאילו לא ירד בגיא:
או לגדר. חומת אבנים שנפלה ונעשה גל גבוה ומשופע ובני אדם מהלכים עליו עולה זה על שפתו מכאן וזה על שפתו מכאן ומבליעו באותו חבל:
וחוזר למדתו. ובגמרא מקשי למה לי למימר וחוזר למדתו ומשני קולא אחרת קמ״ל שאם היה הגיא או הגדר כל כך רחב שכנגד העיר שהוא מודד תחום העיר אינו יכול להבליעו בחבל של חמשים אבל אם ילך לאחד מראשי הגיא שלא כנגד העיר יכול להבליעו שרינן ליה לאותו המודד שילך שם ויבלענו ואח״כ חוזר לכנגד אותו מקום שהניח שהיה כנגד העיר ומשלים את מדת התחומין:
ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. כלומר שאם היה כל כך ארוך שראשיו הקצרים שיכול להבליעם הם יוצאין חוץ לתחום העיר וכל שכנגד התחומין אינו יכול להבליעם מפני רחבו אע״פ שיכול להבליעו שלא כנגד התחומין לא שרינן ליה להבליעו חוץ לתחום גזירה שמא יאמרו הרואין מדת התחומין של צידי העיר באה עד לכאן:
ואם אין יכול להבליעו שכל כך הוא רחב [בכל הצדדים]:
בזו א״ר דוסתאי שמעתי שמקדרין בהרים. מקדרין נוקבין רואין אותו כאילו נוקבין אנו אותה ומודדין אותו דרך אותו הנקב ולמעוטי מדרונו הן עושין כן ולא נקיבה ממש אבל ממעטין קצת ממדרונו אע״פ שאנו מודדין מדרונו ומפרש בגמרא כיצד אנו ממעטין ואומר שאין מודדין אותו אלא בחבל של ארבע אמות והתחתון מניח את החבל כנגד לבו והעליון כנגד מרגלותיו ומתמעט מדרון של כל ארבע אמות כשיעור חצי קומת אדם ובזו דקתני בא למעט מדידה שהיא מן התורה כגון מדידת ערי מקלט ומדידת ערי [דף נח:] עגלה ערופה דלא מקלינן בהו כ״כ אלא אנו מודדין אותה מדידה יפה וכל המדרון הוא נחשב כאילו הוא [מישור] גמור:
גמ׳ לא יפחות מפני שמרבה. מפורש בפי׳ המשנה:
של מגג. כמו גמי:
לפרה. לפי שכל מעשה פרה היו נעשין בכלי אבנים שאין מקבלין טומאה צריך ג״כ שיהיו החבלים מדבר שאין מקבלין טומאה:
נצרים. צורי דקל ונקרא חבל המצרי:
לסוטה. ולפי שעשתה מעשה מצרים שהיו שטופים בזמה לפיכך קושרין לה חבל המצרי על דדיה:
ושל פשתן למדידה. למדידת תחומין וערי מקלט ועגלה ערופה:
פיסקא מדקתני חוזר למדתו וכו׳. מפורש בפי׳ המשנה:
אם היה גיא מעוקם. ואינו יכול להבליעו מקדר ועולה וכו׳ וה״ק ואם היה גיא מעוקם והולך וסובב את העיר והוא כ״כ רחב שאינו יכול להבליעו בחבל של נ׳ לרוח מערבית עד שהוא מתעקם ולצפון הוא מתחיל להשוות ואותה הבלעה אינה מועלת למדידת תחומין של מערב:
מקדר ועולה. ומפרש בגמרא כיצד מקדר כלומר שמודד גם מדרון הגיא אך לא מדידה יפה לחשוב כל המדרון עצמו אלא מודד בחבל של ד״א והתחתון כנגד לבו ועליון כנגד מרגלותיו וכדי שלא יקצר החבל באלכסון ומרויח שמאריך התחומים שיעור חצי קומת האדם לכל ד״א:
הגיע לכותל וכו׳. אלא מודד והולך לו [ויש] שגורסין אלא אומדו והולך לו לפי שהכותל זקוף יותר מדאי ולא חזי כלל להילוך לא בנחת ולא בקשה לפיכך אין גובהו ושיפועו עולה למדת התחום אלא אומדו כשיעור עובי הכותל וזהו כמו שמודדו שמודד רחב הכותל דזהו עוביו:
לא שנו. זה שאנו מקילין במדידה היכא דלא ניחא תשמיש הכותל וכן זה שאנו מקילין במדידה בקרקעית הגיא אלא שבדק מדרון הלוך כל הגיא ולא נשאר בגיא מקום שהוא שוה ויהיה מישור וזהו שאין חוט המשקולת יורד כנגדו כשמניח חוט המשקולת הבנאים אצל שפתו והיא יורדת לעומקו מתרחקת בשיפועו ומעכבה המדרון מלירד כנגדו דרך ישר כדרך הבנאים להשוות הכותלים זה תחת זה כדי להשוותה למטה עד למעלה שלא תהא שורה אבן אחת יוצאת ואחת נכנסת אלא מרחיקו מלמטה כנגדו שאין השפוע שבגיא מכוון ולקמן מפרש דעד ד׳ אמות קרי ליה ירידה כנגד שירחיק השפוע את המשקולת לקרקעיתו ד״א כנגד שפתו העליונה עד קרקעיתו מלמטה נמצא שאין מישור בכל קרקעי׳ הגיא ומ״ה אין מודדו מדידה יפה אלא מקדר ויורד מקדר ועולה לצד האחר שעולה ממנו אל שפת הגיא: