כולן צריכות וכו׳. דגזר שאינה ראויה אטו ראויה:
ממתניתין דכרמא. שנישנית בכרם ביבנה מחמת אותה משנה חזר בו:
בכרם ביבנה. שהיו יושבים שורות כעין כרם ופסק רבינו אלפסי ז״ל דהלכתא כר״מ שכולן צריכות להמתין ג׳ חדשים חדא דהא רבי יוחנן דאמר הלכה כר׳ יהודה הדר ביה ועוד דקי״ל הלכה כר״מ בגזרותיו כדגרסי׳ בפ׳ אע״פ (דף ס:) אמר ר״נ אמר שמואל הלכה כר״מ בגזרותיו אבל אין למפסק כר״מ מטעם סתם מתניתין דהא סתם ואח״כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם דהכי אמרינן מחלוקת ואח״כ סתם הלכה כסתם סתם ואח״כ מחלוקת אין הלכה כסתם והקשו המפרשים ז״ל דבכה״ג פסקינן בעלמא כסתמא אף על גב דאח״כ מחלוקת בצדו דהא בפ״ק דביצה (דף ב:) פסקינן הלכה כר״ש דסתם לן תנא כוותיה דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים ר׳ יהודה אומר וכו׳ הרי פליג ר׳ יהודה בצדו והוי הלכתא כסתם תירץ הרמב״ן ז״ל דהא דאמרי׳ סתם ואח״כ מחלוקת אין הלכה כסתם לאו למימרא דבשום דוכתא אין הלכה כסתם אלא כלפי שאמר מחלוקת ואח״כ סתם הלכה כסתם כלומר שכן הלכה לעולם עד דפסקי אמוראי דלא כוותיה בהדיא קאמר בתר הכי דסתם ואח״כ מחלוקת אין אומרים הלכה כסתם לעולם אלא פעמים כך ופעמים כך:
(איתמר) אמימר שרי. הכי הלכתא שצריכה להמתין ג׳ חדשים שלמים חוץ מיום שנתארסה בו וחוץ מיום שמת בו בעלה או נתגרשה ומונים לגט מיום הנתינה ואפי׳ היה על תנאי או שלא הגיע לידה אלא לאחר כמה שנים וכדפירש הר״מ במז״ל וכן נמי הילכתא:
מניקה צריכה להמתין כ״ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו ולענין גרושה פלוגתא דר״ת ז״ל ורבי׳ שמשון ז״ל דרבי׳ שמשון ז״ל כתב דוקא אלמנה שהיא בושה לתבוע ליורשים איכא למיחש שאם תתעבר מעכר חלבה וקטלא ליה דמי יהיב לה ביצים וחלב למסמס לתינוק אבל גרושה מעוברת ומניקה מותרת לינשא דלא כסיפא למתבע לבעל וחייס איהו שפיר על בריה למסמוסיה בביצים וחלב ועוד דהא אמרינן פרק אע״פ (דף נט:) שאם נתגרשה אינה כופה להניק אבל ר״ת ז״ל כתב אפילו בגרושה דההיא נמי כופה להניק אם מכירה כדמפרש התם וכיון דלא מצי למתבעיה אלא ע״י שליח כדאיתא שילהי האשה שנתארמלה (דף כח.) אף היא בושה לתבוע ע״י שליח וכן כתב רב אחא ז״ל בשאלתות:
ומניקה מזנות יש אומר שלדברי הכל צריכה להמתין דכסיפא למתבעיה ובתשובת הגאונים ז״ל כתוב שאם פירשה מלהניק ג׳ חדשים קודם מיתת הבעל אינה נקראת מינקת חבירו:
מתני׳ ומתו. מפרש בגמרא אם כונס מתו מי מיבם תו:
כשרה. לכהונה:
פסולה. כגון שנתגרשה מאדם אחר:
אם בא יבם לחלוץ יחלוץ לפסולה. ולא יפסול את הכשרה לכהונה דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם ואף על גב דהוא אין צריך להם:
גמ׳ ושבקינן ליה. בתריה בתמיה ובמה יפרנס כולן והא הוה לן להשיאו עצה הוגנת לו שלא יכנוס נשים הרבה דלא אפשר למיקם בסיפוקייהו:
דאפשר ליה. שעשיר הוא ויכול לזונן וקיימא לן נושא אדם כמה נשים והוא דיכול למיקם בסיפוקייהו:
עונה בחודש. עונה של תלמידי חכמים מע״ש לע״ש וזהו (כתובות דף סב:) אשר פריו יתן בעתו ואע״ג דמתני׳ סתמא בכל אדם מיירי ולא סגי לכל חדא וחדא עונה בחדש הכא ביבמה שאני שאשה הקנו לו מן השמים ואפי׳ בפחות מזה סגי ליה אלא דמשום עצה טובה אמרינן דלית ליה לגרועי פחות מעונה בחדש לכל חדא אבל בנושא נשים דעלמא חייב לעשות עונה עם כל אחת כדין המפורש פרק אף על פי (דף סא:) וכתב הריטב״א ז״ל בשם רבו שאמר בשם רבותיו דבמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסיבא להאי דלא לינסוב אחריתי והוה ליה כחמר שאינו רשאי לעשות גמל ובתוספות כתבו כי ר״ג ז״ל החרים על הנושא אשה על אשתו וחייבין לכוף על החרם שלו אבל ביבמה לא החרים עכ״ל:
(וכן) מי שהיה נשוי. ונחלוץ לחדא וכו׳ כל שאינה עולה. לב״ד ליבום שאינה זקוקה להתייבם דרחמנא פטרה דכתיב את בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא שני בתים והשתא בשעת חליצה שני בתים הם. ועוד מלבד איסורא דאורייתא כדאמרן טעם אחר מדבריהם שהוא אסור לחלוץ כדי שלא יאמרו ואמרי׳ בגמרא ויאמרו ופריק אי דמייבם והדר חליץ ה״נ ומיהו אסרינן הכל דילמא חליץ ואח״כ מייבם האחרת וקיימא עליה באיסור אשת אח שלא במקום מצוה שהיא בכרת דקים ליה בלא יבנה דרחמנא אמר כיון שלא בנה שוב לא יבנה ויש שמוחקין ועוד: