ולפי כל אלו התירוצין אין בני חמשה עשר רשאין להתענות ביום ארבע׳ עשר דהא אמרינן יום ארבעה עשר ויום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דלא להתענא׳ בהן ודלא למספד ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה ובודאי דמאי דקי״ל דבפורים לא בטלה מגילת תענית היינו לאסור את של זה בזה דאילו הן עצמן לאו ממגילת תענית נינהו דשמחה ויו״ט כתיב בהו כדאמר רבא לא נצרכה:
אבל הראב״ד ז״ל אומר אע״פ שבטלה מגילת תענית אעפ״כ אין גוזרין אותן הימים תענית על הצבור לכתחלה וראיה לדבר ממאי דאמרינן בגמרא דרב נחמן גזר תעניתא בי״ב באדר ואמרו ליה יום טורינוס הוא וכיון שבטלה מגילת תענית כי הוי יום טורינוס מאי הוי אלמא משמע דאע״פ דבטלה אין גוזרין בו תענית לכתחלה על הצבור ולפי זה אינו מספיק כל מה שכתבנו למעלה להתיר תענית בי״ג שלפני פורים דהא יום נקנור הוא ואע״פ שבטל אין גוזרין בו תענית על הצבור אלא שהוא ז״ל כתב די״ג אינו דומה לשאר תעניות דזכרון הוא לנס שנעשה בו ועוד שיש לנו סמך בכתוב שאמר וכאשר קימו על נפשם דברי הצומות לומר שכשם שקבלו עליהם לעשות יו״ט כך קבלו עליהם דברי הצומות וזעקתם כלומר לעשות תענית בכל שנה ושנה וכי תימא א״כ שי״ג תענית קבוע הוא היאך מנו יום נקנור בכלל ימים טובים ומאי פרכי׳ בגמרא אלא בני ארביסר וקרו בתליסר יום נקנור הוא כלומר ואמאי מותרין בו בהספד ובתענית י״ל דלענין מותרין בהספד מקשה אבל בתענית ודאי אינו אסור דאדרבה מעיקר התקנה היא. ואין זה מחוור דלא משמע די״ג יהא תענית קבוע דהא יש במסכת סופרים שהיו מתענין ג׳ תענית אחר ניסן מפני נקנור וחבריו אלמא אין התענית קבוע ביום נקנור ומנהג בלבד הוא שנהגו להתענות ג׳ תענית מפוזרין זכר לתענית של אסתר ומה שכתוב וכאשר קבלו על נפשם דברי הצומות וזעקתם כבר פירשוהו על ד׳ צומות שתקנו הנביאי׳ על החורבן והכתוב אומר שקבלו עליהם לעשות משתה ושמחה בימי הטובה כאשר קבלו עליהם בימי הרעה דברי הצומות וזעקתם ומיהו מה שאמר וזעקתם מורה שהוא מדבר בתעניות של אסתר שהיו בזעקה שד׳ הצומות לאבל הם ולא לתפלה וזעקה אלא שממה שכתוב במסכ׳ סופרים נראה שאין תענית י״ג תענית קבוע ולפיכך יש לנו לסמוך בו על אחת מהסברות שכתבתי למעלה ומה שאמר הראב״ד ז״ל שמשו׳ יום נקנור אין לקבוע בו תענית אינו נראה מדאמרי׳ בפ״ק דר״ה (דף יח:) גזרו תענית בחנוכה ואמר ר׳ אליעזר צאו והתענו על מה שהתעניתם ופשטינן מהא דלא בטלה מגילת תענית אלמא דמ״ד בטלה אף לגזור בו תענית קאמר ומאי דאמרי רבנן לרב נחמן והא יום טורינוס הוא בעו למיק׳ אדעתיה אי עביד הכי משום דסבר בטלה ואהדר ואמר להו דאפי׳ למ״ד לא בטלה דיום טורינוס בטולי בטלוה ור״ת ז״ל סומך תענית זה למה שאמרו בפ׳ קמא דמגילה (דף ב:) י״ג זמן קהלה לכל הוא ואכתוב אותו שם בס״ד:
מתני׳ אין גוזרין בתחלה בחמישי תענית על הצבור שלא להפקיע את השערים. פרש״י ז״ל כשרואין בני חנויות שקונין למוצאי יום חמישי ב׳ סעודות גדולות אחת ליום התענית ואחת ליום השבת תמהין וסוברין שבא רעב לעול׳ ומייקרין את השער אבל כשמתחילין להתענות ליום ב׳ כשיגיעו לחמישי יודעין שאינו אלא מפני התענית ולפי זה לא בתענית של גשמים בלבד אמרו כן אלא בכל צרה שלא תבא על הצבור והכי מוכח דמדתני ליה הכא בהדיה אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים ובחנוכה ופורים דמשמע כי היכי דהני מתניא בכל תעניות ה״נ הך דאין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערי׳ וכו׳ אבל הקשו על רש״י ז״ל שהיאך יפקיעו את השערים בשביל שקונין לצורך השבת ולצורך התענית דאדרבה בשאר הימים קונין יותר שאוכלין ב׳ סעודות ובתענית אין אוכלין אלא אחת שמא תאמר שהם מרבים לאכול בשר ויין מפני התענית והרי אין לחוש על הפקעת השער אלא על התבואה ולא על בשר ויין שהמפקיע בהן השער הרי זה משובח מפני שהוא ממעט את התפלה כדאיתא בפרק הספינה (דף צ:) ולא ידעתי מהו דהתם בפרק הספינה ר׳ יהודה בן בתירא הוא דאמר הכי ביין שמותר להוציאו מארץ ישראל לחוצה לארץ ופליגי רבנן עליה ואיהו נמי כי אמר הכי ביין דוקא קאמר והרי כמה דברים שחיי נפש בהם שאדם מרבה לקנות מהם מפני התענית יש לחוש בהן להפקעת שערים והר״י ז״ל פירש דבתענית של גשמים בלבד אמרו שאז השער מתיקר כשרואין שמתענין על הגשמים ולא רצו חכמים שתהא הפקעת השער בתחלה בחמישי מפני כבוד השבת:
אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים. דראש חדש איקרי מועד כדאמרינן לקמן באידך פרקין דכתיב קרא עלי מועד:
מודה היה שאין משלימין. להתענות כל היום אלא אוכל בערב:
וכן ט׳ באב שחל [להיות] בע״ש. אין משלימין אלא אוכל סמוך לערב כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה:
גמ׳ וכמה הויא התחלה. דאין מפסיק לאחר מכאן:
ר׳ אחא אומר שלש. להתחיל להתענות שלשה תעניות בחול:
רבי יוסי אומר אחת. רבי אחא ורבי יוסי תנאי נינהו וקי״ל כר׳ יוסי:
זו דברי ר״מ. אמתניתין קאי דתני אין משלימין:
אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים. וקי״ל הכי ובסוף פרק בכל מערבין (דף מא:) מסקינן דט״ב שחל להיות בע״ש מתענה ומשלים ואע״פ שהוא נכנס לשבת כשהוא מעונה ולדידן לא מקלע ט׳ באב בערב שבת ומיהו נפקא מינה לתענית י׳ בטבת ובירושלמי משמע דכשמתענין בראשי חדשים [כשהתחילו] נופלין על פניהם כדרך [שנוהגין] בתעניות שאמרו שם רבי יוסי אומר קורין ברכות וקללות א״ל רבי מונא בגין מודעתון דהוא תעניתא רביעין על מעיהון ולא ידעינין דהוו תעניתא א״ל להודיעך שקורין ברכות וקללות רבי יודן קפודקיא אמר קומי רבי יוסי בשם ר׳ יהודה בן פזי קורין בראש חדש קם רבי יוסא ואמר קומי דרבי יהודה בן פזי את שמע מן אבוך הדא מילתא א״ל אבא לא הוה עביד כן אלא בעין טב ע״י דאינון עבדין דהוא ריש ירחא קורין בראש חדש ושאר כל המקומות הן קורין ברכות וקללות עד כאן. וכיון שאמרו שם נופלין על פניהן כשמתענין בראש חדש משמע דכ״ש לי׳ בטבת שחל להיות בערב שבת שנופלין על פניהם בתפלת המנחה וכן כשהצבור מתענין בערב ראש חדש ולפיכך אמרו שמנהגנו שאין אנו נוהגין כן שלא כהלכה אבל אני אומר לישב המנהג דדוקא בראש חדש אמרו שם דרביעין על מעיהון להודיעך שקורין ברכות וקללות כלומר להודיעך שלא יקראו בראש חדש אלא ברכות וקללות אבל בשאר ימי תענית דליתא לההוא טעמא אין נופלין על פניהם כל שלא היו נופלין אילו לא היה תענית כגון מנחה של ע״ש או של ערב ראש חדש ומ״מ מה שאמרו בירושלמי שקורין ברכות וקללות ואין קורין בראש חדש נראה שאינו מסכים עם התלמוד שלנו דבפרק קמא (דף יב:) אמרינן דפלגא בתרא דיומא בריבעא קמא דידיה קרינן ומפטירין אלמא אין קורין בשל תענית אלא במנחה ואע״פ שלא נהגו כן אלא קורין בתענית בבוקר ובערב ומכל מקום כשמתענין בראש חדש אינו בדין שתדחה פרשת ראש חדש ממקומה: