Shabbat 56b – שבת נו:‏ – Rif Gadol

(1) לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור אבל אהל קבע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת אבל מטה וכסא וטרסקל והאסַלָּה^א מותר לנטותן בשבת לכתחלה:

א. האסלה: כך צורתה במשנה כלים (כב:י), בפי׳ הגאונים שם, בפירוש מילים שבתשובת ר׳ נטרונאי גאון (הוצאת ברודי, או״ח סימן קג), ר״ח, ערוך. אבל ב- ג^פא, כ״י מוסקבה: ״והאסטלא״. דפוסים: האסקלא.

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

לא יעשה. דאהל עראי נינהו וכסא גליין נמי גזרה שעא יתקע בחוזק אבל מטה שלנו המסודרת ועומדת אם היתה זקופה ומוטה על צדה מותר לנטותה וליישבה על רגליה ואע״ג דהשתא עביד אהלא שרי דלאו מידי קא עביד אלא ליתיבא בעלמא וכן כסא טרסקל ואסקלא שהיא של עור דהא עבידי וקיימי:

וכתבו בתוספות דכללא דמילתא בבנין אהלים דלא מתסר משום אהל אלא היכא דאית ליה מחיצות מלמטה ומשתמש באויר שתחתיו אבל סדור השלחן שנותנין שם ספסלין שיש להם רגלים דקין ועורכין עליהם את השלחן לא מקרי מחיצה:

והקשה הרשב״א ז״ל דגוד מי עבדי ליה מחיצות רחבות גמורות והלא אין פורסין אותו אלא על גבי קונדיסין ומ״מ כתב הוא ז״ל דפריסת השלחן אפשר שהיא מותרת מפני שאין משתמש באויר שתחתיו מה שאין כן במטה שמשתמשים בה באויר שתחתיה בנתינת סנדלים וכיוצא בהן:

ומטה שלנו בזמן שהיא מסורגת בחבלים אם יש בין חבל לחבל ג׳ טפחים אסור לפרוס עליה סדין משום דקעביד אהלא ולסלק מעליה הבגד התחתון נמי אסור משום דקא סתר אהלא אבל אם אין בין חבל לחבל ג׳ טפחים כלבוד דמי ותו ליכא ביה משום אהל ובין כך ובין כך אילו היה עליה כר או כסת או בגד פרוס עליה מערב שבת כשיעור טפח למחר מותר לפרוס על כל המטה משום דהוי כמוסיף על אהל עראי ושרי כרבנן וכעובדא דהנהו דכרי דהוו בי רב הונא כדאיתא בעירובין (דף קב.) והביאו הרב אלפסי ז״ל למעלה בפ׳ כל הכלים:

איבעיא להו שימור מאי. נתן שמרים לתלויה וסנן:

מאי. מי הוה פטור אבל אסור או חייב חטאת:

משום בורר. ומפרשי׳ בגמ׳ דמה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת אף הכי נמי נוטל אוכל ומניח פסולת:

משום מרקד. מפרשינן בגמ׳ דמה דרכו של מרקד פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה אף הכי נמי פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה ולרבה ה״ה דאי אתרו ביה משום מרקד הויא התראה אבל לר׳ זירא אי אתרו ביה משום בורר לאו התראה היא. דלא דמו לבורר שהאוכל למטה ופסולת למעלה משא״כ בבורר:

טלית כפולה. פי׳ הרב אלפסי ז״ל בהלכותיו ומדבריו אתה למד שהוא סובר שכל אהל ככילה וכיוצא בה כל שיש בגגה טפח או בפחות מג׳ טפחים סמוך לגגו טפח אהל קבוע הוי וחייב חטאת וכשאין בגגו טפח ואין בפחות מג׳ סמוך לגג טפח אהל עראי הוי ופטור אבל אסור ובכה״ג כל שכרך עליו חוט או משיחה מבעוד יום מותר לנטותו בשבת ולפי זה הא דמנקיט אביי ותני כילה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור כשאין בגגה טפח ואין בפחות משלש סמוך לגגה טפח עסקינן וזה שלא כדברי רש״י ז״ל שפירשה שיש בגגה טפח וכמו שכתבתי למעלה:

דמאורתא נגידן וכו׳. בלילי שבת ראיתים פרוסות ובבקר ראיתים מושלכות לארץ אלמא מותר לפרקן והכי נמי מותר לנטותן ולפי דברי רש״י מיתוקמן בשאין בגגן טפח ולא בפחות משלשה סמוך לגגן טפח ולדברי הרב אלפסי ז״ל לא סגי בהכי אא״כ כרך עליהם חוט או משיחה וכמו שכתבתי למעלה:

וילון מסך שכנגד הפתח:

מותר לנטותו. שאין אהל אלא שנטוי כעין גג:

כילת חתנים. אוקימנא בגמ׳ כשאין בגגה טפח ואין בפחות מג׳ סמוך לגגה טפח ולא נחתא מפוריא טפח אבל אי איכא חד מכל הני אסור לנטותה ולא ידעתי למה השמיטה הרב אלפסי ז״ל ולפי דברי רש״י ז״ל כל כילה שהיא עשויה ככילת חתנים מותר לנטותה דאפילו אהל עראי נמי לא הויא אבל לפי דברי הרב אלפסי ז״ל כילת חתנים דוקא הוא שמותר לפרקה לפי שהיא מתוקנת לכך אבל שאר כילות לא אא״כ כרך עליהן חוט או משיחה וכמו שכתבתי למעלה וכך הם דברי הרמב״ם ז״ל בפרק כ״ב מהל׳ שבת:

ודאמרי׳ בגמרא דאי נחתא מפוריא טפח אסורה היינו טעמא לפי שהכילה פרוסה לצל אבל מטה דידן אע״ג דנחתי סדינין מפוריא טפח כיון דבפריסת סדינין ע״ג מטה ליכא משום אהל לית לן בה וכן כתב ה״ר יונה והרשב״א ז״ל:

סיאנא פירוש כובע וכו׳.:

הא דאית ביה טפח. פי׳ שהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור משום אהלא:

אלא לא קשיא הא דמיהדק הא דלא מיהדק פרש״י ז״ל דטעמא לאו משום אהל אלא משום דילמא נפיל ואתי לאתויי ור״ח ז״ל פירש דלעולם משום אהל ובדמיהדק מיתסר דהוה ליה כאהל אבל גלימא דלא מיהדק לא הוי כאהל ושרי וכ״כ הרמב״ם ז״ל בפ׳ כ״ב מהלכות שבת ולא נהירא דאם כן לא הוה ליה למימר הכי אלא הכי הוה לי׳ למימר לא קשיא הכא מהדק התם לא מהדק:

תרתי בשבתא וחדא בתורה. שהיית רגיל לומר לנו משמו שני דברים בהלכות שבת וא׳ בעתידה תורה כדלקמן:

גוד בכסכיו. עור ברצועותיו ומונח על מקום קבוע שלו:

מותר לנטותו בשבת. והא דאמרינן לעיל פטור אבל אסור היכא דלא הוי מתוקן בכסכיו:

בשני בני אדם. לא ממתח ליה שפיר:

באדם אחד. שמותחו על יתד זו וקושרו וחוזר ומותחו על זה וקושרו בה כך פירשו רבותי וכך מצאתי בתשובת הגאונים ז״ל ואיכי יודע מהו וכן כתב רש״י ז״ל והרמב״ם ז״ל כתב בפרק כ״ב מהלכות שבת הנוטה פרוכת וכיוצא בה צריך ליזהר כדי שלא יעשה אהל בשעה שנוטה משמע דסבירא ליה דגוד כעין פרוכת והראב״ד ז״ל השיגו ופי׳ דלאו משום אהל הוא אלא שצריך לכוין הלולאות כנגד היתידות שבכותל וב׳ בני אדם יכולים לכוין בלא שנוי הקפול שלו אבל אדם אחד לא והוי כמתקן והרב רבי יונה ז״ל פירש דבאדם אחד הוי כעשיית אהל לפי שקושר וחוזר וקושר כדרך בנין שבונה מעט מעט אבל בשני בני אדם שפורסים תחלה ואח״כ נותנין ע״ג הקנופות אין זה כבנין שאין דרך הבנין לעשות כולו בבת אחת והיינו דאמרינן בכילה דאי אפשר דלא מימתחא פורתא כלומר שאינה נפרסת כולה בבת אחת:

מירכותיה פטפוטים שלה כעין רגלים:

שמא יתקע. כשיחבר לה הרגל יתקענה בחוזק והוי בונה אבל היכא דלא נשמט אלא אחת לא חייש למתקע כולי האי:

לא יעשה, ואם עשה פטור אבל אסור. הגוד המשמרת והכילה דומים לאוהל, אבל הם לא נעשו לשם קביעות. לכן הם נחשבים כאוהל ארעי, ואסורים רק מדרבנן. אהל. מבנה שדפנותיו וגגו עשויים מחומר אלסטי, וכגון יריעות בד. אהל קבע. אוהל המקיים שני תנאים גם יחד. (א) הוא מיועד להתקיים לזמן ארוך יחסית. (ב) יש בגגו טפח. תנאי ב׳ נלמד מדברי הרי״ף בשמועת ׳טלית כפולה׳, מיד להלן. משמועת דכרי דרב הונא, לעיל מט, ב, אנו יודעים שתנאי ב׳ לבדו אינו מספיק להגדרת אוהל קבע, ומכאן שנדרש לפחות תנאי אחד נוסף. ונראה שאכן מספיק תנאי אחד נוסף, והוא תנאי א׳ לעיל. ומשמועת כיפי דארבא, לעיל מט, ב, נלמד שאוהל הנעשה על גבי כלים אינו נחשב לאוהל קבע, והספינה נחשבת לכלי. מטה וכסא. והם מורכבים ממשטח ורגליים, ובשבת מותר להרכיב את הרגליים למשטח ואין חוששים שמא יתקע מסמר לחיזוק החיבורים. וטרסקל. כלי קיבול, ולפעמים העמידוהו על גבי יתידות. והאסַלָּה. יריעת עור שיש באמצעיתה חור, והעמידוה על גבי יתידות, ועליה ישב האדם הנפנה לצרכיו. מותר לנטותן בשבת לכתחלה. ר״ח פירש שכל אלה נעשו לא לשימוש מתחתם אלא לשימוש מעליהם, ולכן מותרים לכתחילה.

שימר חייב חטאת. ואין זה נחשב לדבר שאינו מתכוין מכיון שהאדם מעונין בסינון היין. משום בורר... משום מרַקֵד. המשמרת דומה לנפה אבל הדמיון אינו מלא, מכיון שהנפה מתפקדת על ידי טלטולה לכאן ולכאן, והמשמרת מתפקדת כשהיא סטאטית. ואולי לכן אמר רבא שהמשמר חייב משום בורר, שמלאכת בורר היא היותר כללית, והיא אמורה ׳לאסוף אליה׳ את כל הפעולות שאינן מתאימות במדויק לזורה או למרקד.

טלית כפולה לא יעשה. לא יעשה ממנה אוהל בשבת עצמה, ואפילו אין בגג האוהל טפח. ולהלן יתפרש מהי טלית כפולה, וממילא יתברר כיצד ניתן לעשות ממנה אוהל. ואם עשה פטור. המשפט הזה מפרש את המשפט ׳לא יעשה׳, ומבהיר שהאיסור אינו מדין תורה. ולהלן יתברר שהפטור נובע מכך שבאוהל עליו מדובר אין גג ברוחב טפח. אבל אסור. המלים האלה אינן מחדשות מאומה, שהרי כבר נאמר ׳לא יעשה׳, והן נגררו כהמשך למשפט ׳ואם עשה פטור׳. כרך עליה חוט או משיחה. אם עשה את הטלית הכפולה בערב שבת, וכרך עליה חוט או משיחה. מותר לנטותה לכתחילה. בשבת עצמה, שהרי גילה דעתו שבכוונתו לנטותה. נבחין כעת בין שלשה מצבים בבניית אוהל ארעי. מצב קצה אחד, לפני שבת שום דבר מהאוהל אינו בנוי, ובמהלך השבת האדם בונה את האוהל מתחילה ועד סוף. מצב קצה שני, לפני שבת האוהל בנוי, ובשבת האדם מרחיב אותו. ובין שני המצבים האלה יש מצב ביניים, שלפני השבת עמודי האוהל עומדים אבל הגג מקופל, כך שאין שום פיסת קרקע המצויה ׳מתחת׳ לאוהל. במצב הביניים הזה, אם קיימת אינדיקציה כל שהיא לכך שהאדם צפוי ׳להשלים׳ את האוהל, היינו, לפתוח את הגג המקופל כך שתהיה איזו שהיא פיסת קרקע שתימצא ׳מתחת׳ לגג, אזי מותר יהיה בשבת לפתוח את הגג המקופל, ובלבד שלא יהיה בגג טפח. החוט והמשיכה הקשורים לטלית מהווים אינדיקציה לכך שהאדם צפוי ׳להשלים׳ את האוהל, היינו, למתוח את הטלית כך שתהיה איזו שהיא פיסת קרקע שתימצא מתחתיה, ולכן מותר יהיה בשבת לפתוח את הטלית, ובלבד שלא יהיה בגג טפח. ונעיר כי הבריתא דיברה בתחילה על שבת (=טלית כפולה לא יעשה...) ולאחר מכן על ערב שבת (=ואם כרך עליה...), וזאת מבלי לציין במפורש את המעבר בשבת לערב שבת. שקשורה. עוד מערב שבת. בין שני כתלין. וכגון שיש חוט מתוח בין שני הכתלים והטלית תלויה על החוט, או שהיא עצמה קשורה באמצע אחת מצלעותיה לכותל אחד, ובאמצע הצלע המקבילה היא קשורה לכותל השני. ושני צידי הטלית מגיעים לארץ באופן שיש אפילו סרח עודף השרוע על הארץ. ונכנס בין שני קצותיה וישן תחתיה בצל. כאשר האדם שוכב מתחת הטלית הוא מותח מעט את צידי הטלית השרועים על הקרקע ובכך נוצר מעין אוהל. וראמי בר יחזקאל מלמד שקיים איסור מדרבנן לשכב מתחת לאותה טלית באופן שהשכיבה יוצרת אוהל. ואין בגגה טפח ולא פחות משלשה סמוך לגגה טפח. ואין בגגה, או בפחות משלשה סמוך לגגה, טפח. לשון אחרת, אם נמתח קו אופקי דמיוני במרחק שלשה טפחים חסר משהו מתחת לקדקד האהל, ואם נמתח אנך דמיוני מקדקד האוהל אל אותו קו כך שהאנך פוגש את הקו בנקודה a, אז המרחק בין הנקודה a ובין המיפגש של הקו האופקי עם כל אחת משתי הדפנות המשופעות של האוהל, קטן ממחצית הטפח. ולפיכך אינו אהל קבוע אלא אהל עראי הוא. לאוהל אין גג טפח, ולפיכך הוא אוהל עראי, ר׳ לעיל ד״ה ׳אהל קבע׳. ואין בגגה טפח ולא פחות משלשה סמוך לגגה טפח ולפיכך אינו אהל קבוע אלא אהל עראי הוא ומפני שאין בגגה טפח ולא פחות משלשה סמוך לגגה ולפיכך פטור אבל אסור. הניסוח נראה מסורבל. פעמיים כתוב הנתון שאין בגג טפח, ופעמיים כתובה ההשלכה ההלכתית של הנתון הזה. ואולי באו כאן, בזה אחר זה, שני ניסוחים חלופיים: (א) ׳ואין בגגה טפח ולא פחות משלשה סמוך לגגה טפח, ולפיכך אינו אהל קבוע אלא אהל עראי הוא׳. (ב) ׳ומפני שאין בגגה טפח ולא פחות משלשה סמוך לגגה, [ולפיכך] פטור אבל אסור׳. ולפי השערתנו, המילה ׳ולפיכך׳ בחלופה ב׳ לא היתה במקור, ולכן הקפנוה בסוגריים. ולפיכך פטור אבל אסור. לאוהל אין גג טפח, ולפיכך פטור. והמלים ׳אבל אסור׳ אינן קשורות למילה ׳לפיכך׳. ואם היו עליה חוטין מאתמול ונטה אותה היום מותר. החוטים הנזכרים כאן קשורים לאותן שתי צלעות הטלית האופקיות, הקרובות לקרקע. ואם היו חוטים כאלה אז תליית הטלית בערב שבת נחשבת כתחילת בניית האוהל, ומותר לאדם להשתמש באותם חוטים כדי לנטות את האוהל, היינו, כדי להרחיק את שתי הצלעות האופקיות של האוהל זו מזו ובכך להרחיב את האוהל, לפי שמותר להוסיף על אוהל ארעי (לעיל מט, ב). ומתוך ההקשר ברור שההיתר מותנה בכך שבשום שלב אין לאוהל גג טפח. ואמנם, הניסוח ׳ונטה׳ בלשון עבר נראה בעייתי, ומצופה היה שייכתב ׳נוטה אותה היום׳. לְכִלֵי דבי רב הונא. לכילות שבבית רב הונא. דמאורתא נגידי ולצפרא רמיין. בערב מתוחים ובבוקר מושלכים, ומכאן למד רב יוסף שלדעת רב הונא מותר להתיר כילה בשבת. ואין ללמוד מההיתר לפרק כילה את ההיתר הכללי לפרק אוהל ארעי, שאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותין. ולעיל הובאו הבריתות שאסף אביי, ולפיהן מתיחת כילה אסורה מדרבנן (הבריתא שמביא אביי שונה ׳לא יעשה׳, ומשמע ׳לא ימתח׳), אך הרי״ף לא העיר מאומה על היחס בין הבריתא שהביא אביי ובין ההנהגות בבית רב הונא. ור׳ להלן סד״ה ׳כילת חתנים׳. אמר רב כהנא. שמועת רב כהנא אינה בדפוסים של הבבלי, אך היא מופיעה בכתב יד מינכן ובספר הלכות גדולות.

וילון. מונח אנכית ולא אופקית, ואין הוא מאהיל על כלום, ולכן מותר לנטותו. ור׳ עוד להלן ד״ה ׳גוד בכסכיו׳. כילת חתנים. הרי״ף במסכת סוכה (ט, ב) הביא שמועה המתיחסת לכילת חתנים, ומהשמועה שם מתברר בוודאות שלכילת חתנים לא היה גג ברוחב טפח. ובהשראת הילכת ׳טלית כפולה׳ נפרש שבכילת חתנים העמודים עומדים לפני שבת והגג מקופל, אך בניגוד לטלית כפולה, שמצד עצמה אין בה אינדיקציה לכך שהאדם עשוי לנטותה (שהרי לטלית יש שימושים רבים, ואין היא עשויה לשמש דווקא כאוהל), ולכן מותר לנטותה רק אם קשר לפני שבת חוט או משיחה, הרי שבכילת חתנים, מצד עצמה, יש אינדיקציה לכך שהאדם עשוי לנטותה, שהרי היא מיועדת לשמש דווקא כאוהל, ולכן מותר לנטותה. כללו של דבר, כילת חתנים ללא חוט ומשיחה נדונה כטלית כפולה עם חוט ומשיחה. ואמנם גם ביחס לכילה רגילה קיימת אינדיקציה לכך שהאדם עשוי לנטותה, אבל התירו רק בכילת חתנים, ככל הנראה בגלל שמחת חתן וכלה (ואפשר שבכילת חתנים לא היה מצוי גג ברוחב טפח, אבל בכילה רגילה היה מצוי, ולכן אסרו כל כילה רגילה). לסיכום, לפי העולה בידנו מהבריתא ששנה אביי, מהילכת רמי בר יחזקאל, מההנהגות בבית רב הונא, ומדברי רבי חייא, אסור לנטות כילה רגילה אך מותר לפרקה, מותר לנטות כילת חתנים (ומן הסתם מותר לפרקה), ומותר לנטות אוהל שאין בגגו טפח אם קודם השבת עמודיו עומדים אך זאת רק אם קיימת אינדיקציה לכך שהאדם עשוי לנטותו.

ומאהיל על פניהם מפני השמש. קצת משמע מכאן שלדעת הרי״ף השיקול לאסור סיאנא הוא מטעם הילכת אוהל בשבת. אפיק בגלימיה טפח. שולי הגלימה יוצאים מחוץ לגוף האדם בשיעור טפח. הא דמיהדק. אם הכובע מהודק לראש (וכמובן, אם יש לשולי הכובע רוחב טפח), אז הכובע דומה לאוהל (שהרי אוהל מאופיין, בין היתר, במידה של יציבות), ומכאן השיקול של הדעה האוסרת. ובגלימה אין הדבר מצוי שתהיה מהודקת לגוף כמו כובע, ולכן גם אם תימצא גלימה המהודקת לגוף, מילתא דלא שכיחא היא, ואף הדעה האוסרת סיאנא תסכים שגלימה כזו מותרת.

גוד בכסכיו. מדברי הרמב״ם בהלכות שבת כב, לב, נראה שהגוד עליו מדובר כאן הוא וילון גדול יותר מהוילון עליו דיבר (לעיל) רב בשם רבי חייא. המילה ׳כסכיו׳ מתפרשת בר״ח בהוראת רצועות הקשורות לגוד (ופרט לכך, המילה הזו אמורה להלן, נז, א, ביחס לכילה, ואף שם הפירוש הסביר הוא שמדובר ברצועות הקשורות לכילה). הביטוי ׳גוד בכסכיו׳ פירושו ׳גוד עם כסכיו׳ (כמו ׳בשר בחלב׳, שפירושו ׳בשר עם חלב׳). ואפשר שתוספת הרצועות נדרשה לגוד, שהוא וילון גדול, והיו לו מספר לולאות בצידו העליון, ואותן לולאות היו מחוברות למוט אופקי, או שהמוט האופקי היה מושחל בהן. זאת בניגוד לוילון הקטן עליו דיבר רב בשם רבי חייא, שהיו שתי לולאות, האחת בקצהו העליון הימני, והאחת בקצהו העליון השמאלי, ובעזרת אותן לולאות ניתן היה לתלותו על שני מסמרים, וזאת ללא צורך במוט אופקי. מותר לנטותו בשבת. ההיתר ששונה הבריתא לנטות את הגוד דומה להיתר שלימד רב בשם רבי חייא (לעיל) לנטות וילון. לא שנו אלא בשני בני אדם אבל באדם אחד אסור. רב מתיר לנטות את הגוד רק בשניים, מכיון שאדם אחד עלול ליצור אוהל ארעי במהלך העמדת הוילון הגדול, ושני אנשים יוכלו להקפיד על כך שלא יווצר אוהל במהלך העמדת הוילון. אמר אביי וכילה אפילו בעשרה בני אדם אסורה. בדבריו אלה אביי אינו מדבר על השימוש העיקרי של כילה, והוא הַעֲמָדָתָהּ כאוהל המיועד להגן מחרקים, שהרי הדבר אסור על פי דבריו עצמו, לעיל נו, א. לפי ההקשר של דברי אביי הנוכחיים נראה שהוא מדבר על שימוש בכילה כְּוִילוֹן. ומכיון שהכילה גדולה מסתם וילון אומר אביי שקשה יהיה עד מאוד לשמור על הכילה בעת הַעֲמָדָתָהּ כך שתהיה כולה בכיוון אנכי בלבד, ואי אפשר שלא תימשך הכילה מעט בכיוון אופקי ובכך ייעשה מתחתיה אוהל, ולכן אסור לנטותה אפילו כְּוִילוֹן. כירה שנשמטה אחת מירכותיה. וכעת יש לה רק שלש רגליים. מותר לטלטלה בשבת. שהיא עדיין כלי שימושי, ויכולה היא לתפקד גם ללא הרגל החסרה. ואמנם היא כלי שמלאכתו לאיסור, אבל מותר לטלטלה לצורך גופה או מקומה. שתים אסור לטלטלה. שאין היא יכולה לעמוד על שתי רגליים, ושוב אין היא כלי שימושי, וחזרה להיות מעין ׳חומר גלם׳. אפילו אחת אסור לטלטלה. אפילו נשמטה רק רגל אחת מהכירה אסור לטלטלה למרות שהיא נחשבת לכלי, וזאת מחמת החשש שמא יתקע. שאם הכירה תהיה מותרת בטלטול אולי ישכח האדם וירצה לתקן אותה רגל שנשמטה.

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(2) פיס׳ ואין נותנין לתלויה בשבת: איבעיא להו שימר מאי אמר רב כהנא שימר חייב חטאת ומשום מאי מתרינן ביה רבא^א אמר משום בורר ור׳ זירא אמר משום מרַקֵד:

א. רבא: כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש: ״רבה״. בה״ג: ״רב״.

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(3) {בבלי שבת קלח ע״א-ע״ב} תאני ראמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור ואם כרך עליה חוט או משיחה מותר לנטותה לכתחלה {פי׳ ר״ח} פיר׳ כגון טלית כפולה שקשורה^א בין שני כתלין והיא משולשלת ומגעת לארץ ונכנס בין שני קצותיה וישן תחתיה בצל ואין בגגה טפח ולא פחות משלשה סמוך לגגה [טפח^ב] ולפיכך אינו אהל קבוע אלא אהל עראי הוא ומפני שאין בגגה טפח ולא פחות משלשה סמוך לגגה טפח ולפיכך פטור אבל אסור ואם היו [עליה]⁠^ג חוטין מאתמול ונטה [אותה]⁠^ד היום מותר:

א. שקשורה: כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש: ״שקושרה״.

ב. טפח: חסר בכ״י א. הושלם ע״פ ג^פא, כ״י מוסקבה, דפוסים.

ג. עליה: ג^פא, כ״י מוסקבה, דפוס קושטא, ר״ח, רמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כב:כט), רא״ש. כ״י א: ״עליו״.

ד. אותה: ב-ג^פא, כ״י מוסקבה, דפוסים, ר״ח, רמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כב:כט), רא״ש (מוסב על הטלית). כ״י א: ״אותן״ (מוסב על החוטין).

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(4) אמר רב יוסף חזינא להו לכלי^א דבי רב הונא דמאורתא^ב [נגידן]⁠^ג ולצפרא [חביטא רמיין]⁠^ד: {הלכות גדולות הל׳ שבת} אמר רב כהנא חזינא להו לכלי דבי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דמאורתא נגידן ולצפרא [חביטא רמיין]⁠^ה:

א. לכלי: חסר ב-ג^פא.

ב. דמאורתא: וכן בה״ג. דפוסים: באורתא.

ג. נגידן: כ״י מוסקבה, בה״ג, ר״ח, כבמאמר ר׳ כהנא הסמוך אחריו. כ״י א, ג^פא: ״נגידי״ (ובמאמר ר׳ כהנא ״נגידן״). רא״ש: ״נגידא״.

ד. חביטא רמיין: ר״ח. כ״י א: ״חביטי״. ג^פא, רא״ש, ה״ג: ״חביטא רמיא״. כ״י מוסקבה, ריבב״ן, ה״ג (נ״א), דפוסים: ״חביטן רמיאן״.

ה. חביטא רמיין: ר״ח. כ״י א: ״רמיאן״. ג^פא, ה״ג, רא״ש: ״חביטא רמיא״. כ״י מוסקבה, ריבב״ן, דפוסים: ״חביטן רמיאן״.

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(5) [אמר]⁠^א רב משום רבי חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו {פי׳ ר״ח} פיר׳ וילון פרוכת^ב. אמר^ג שמואל משום רבי חייא כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרקה.

א. אמר: ג^פא, כ״י מוסקבה, דפוסים, ר״ח, בה״ג, רא״ש. כ״י א: ״ואמר״.

ב. פרוכת: כבר״ח. דפוסים: מסך (כפירוש רש״י).

ג. אמר: כ״י מוסקבה, ריבב״ן, דפוסים: ואמר.

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(6) {בבלי שבת קלח ע״ב} אמר רב שושנא^א בריה דרב^ב אידי האי סיאנא שרי {פי׳ ר״ח^ג} פיר׳ כובע שמשימין אותו^ד בני אדם על ראשיהם ומאהיל על פניהם מפני השמש. והא אמרת סיאנא אסור לא קשיא הא דאית ביה טפח הא דלית ביה טפח אלא מעתה אפיק בגלימיה טפח הכי נמי דמיחייב אלא לא קשיא הא דמיהדק והא דלא מיהדק.

א. שושנא: ג^פא, כ״י מוסקבה: ״ששת״. דפוס קושטא: ששא. דפוסים, בה״ג, רא״ש: שישא.

ב. כ״י מוסקבה מוסיף: ״אדא בר״.

ג. {כובע...ראשיהם} לשון ר״ח. בגליון >פא צויין שהפירוש מיוחס לרבנו אפרים ז״ל.

ד. אותו: חסר בכ״י מוסקבה, ר״ח.

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(7) שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב הונא אימא לן^א מהנך^ב מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב תרתי בשבתא וחדא בתורה שלח ליה הא דתניא גוד בכסכיו מותר לנטותו בשבת אמר^ג רב לא [שנו^ד] אלא בשני בני אדם אבל באדם אחד אסור אמר אביי וכילה אפי׳ בעשרה בני אדם אסורה אי איפשר^ה דלא ממתחא^ו פורתא ואידך מאי היא דתניא כירה שנשמטה אחת מירכותיה מותר לטלטלה בשבת שתים אסור לטלטלה בשבת רב אמר^ז אפילו אחת אסור לטלטלה^ח בשבת גזרה שמא יתקע {פי׳ ר״ח} והלכתא כרב: תורה מאי

א. ג^פא מוסיף: ״איזי״, וכן ברא״ש. כ״י מוסקבה מוסיף: ״איזה״.

ב. מהנך: ג^פא, כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש: ״הנך״.

ג. כ״י מוסקבה מוסיף: ״ליה״.

ד. שנו: חסר בכ״י א. הושלם ע״פ ג^פא, כ״י מוסקבה, דפוסים.

ה. אי אפשר: דפוס קושטא: דאיפשר.

ו. ממתחא: דפוסים: מינתקא.

ז. רב אמר: כ״י מוסקבה: ״אמר רב״ (כדלעיל).

ח. אפילו...לטלטלה: חסר בכ״י מוסקבה.

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת נו: – מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט, באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., ר"ן על רי"ף שבת נו:, הלכות הרי"ף כפשוטן שבת נו:

Shabbat 56b, Ran on Rif Shabbat 56b, Hilkhot HaRif Kifshutan Shabbat 56b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון