Shabbat 43a – שבת מג.‏ – Rif Gadol

(1) אין מצילין אותן [מפני הדליקה^א] ורב חסדא אמר מצילין אותן מפני הדליקה {פי׳ ר״ח} והלכה כרב הונא [דרב חסדא תלמיד הוה לגבי רב הונא]⁠^ב ואין הלכה כתלמיד בפני^ג הרב^ד:

א. מפני הדליקה: ג^עג, ג^עד, כ״י מוסקבה, דפוסים.

ב. דרב חסדא תלמיד הוה לגבי רב הונא: ג^עג, ג^עד, כ״י מוסקבה, דפוסים. כ״י א: ״דרביה דרב חיסדא הוא״.

ג. בפני: ג^עג: ״לפני״. ג^עד: ״במקום״.

ד. בפני הרב: כ״י מוסקבה: ״לפני רבו״.

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

{בבלי שבת קטז:}

{שמעתא דאיסור קריאה בשבת}

והא דאמר שמואל, בין בזמן בית המדרש בין שלא בזמן בית המדרש אין קורין – אוקימנא כר׳ נחמיה.

ובנהרדעא, דפסקי סדרא בכתובי במנחתא דשבתא, אע״ג דאתריה דשמואל הוה^א לא סברי לה כוותיה בהא, אלא כרבנן דפליגי עליה דר׳ נחמיה ס״ל.

מיהו, בשטרי הדיוטות, אסור לקרוא בשבת לדברי הכל, וליכא מאן דפליג בה.

ומאחר שפסק מנהג הראשונים שהיו נוהגין לדרוש בכל שבת ושבת עד זמן סעודה, אין לנו אנו^ב היום למנוע עצמנו לקרוא^ג בכל כתבי הקדש ובכל ספר שיש בו סרך קדושה כל היום כולו. והטעם שלא היו בדורות הראשונים קורים בספר כתובים בשבת עד אחר סעודת השבת, מפני שלא היה מתקנת עזרא אלא לקרוא בתורה ולתרגם בנביא ולא התירו לקרוא בספר אחר, כדי שיהו הכל מסכיתים לשמוע הדרש שהיו דורשין עד זמן סעודה.

{שמעתא דהפשטת וטלטול הפסח בשבת}

א״ר אשי: בתרתי פליגי. פליגי בטלטול ופליגי במלאכה – פירוש, פליגי במלאכה כדמפרש בברייתא. ועל ההיא פלוגתא לא אהדרו ליה ולא מידי. ופליגי נמי בטלטול עור אגב בשר לאחר הקטרת אימורין, שהיה ר׳ ישמעאל אוסר וחכמים מתירין. ועליה אהדרו ליה חבריה.

והכי קא אמרי ליה: אם מצילין תיק הספר עם הספר, לא נטלטל עור אגב בשר בלא אימורין. שהרי אף הבשר עצמו קודש הוא, כמו הספר, שהוא קודש.

ופרכינן עלה מי דמי. התם נעשה בסיס לדבר המותר, שאפי׳ כתבי הקדש שאין קורין בהם, הרי אמרו: שונין בהם ודורשין בהן ואם נצרך לפסוק מביא ורואה בו. הכא נעשה בסיס לדבר האסור, שאין הבשר מותר באכילה עד הערב. ומנין להו שיהא טלטולו מותר, וכ״ש העור שעמו.

ומסקנא. אוקמא מר בר רב אשי: לעולם כדאמרי׳ מעיקרא, דבהפשטת הפסח אהדרו ליה, לומר, שמותר להפשיט את כולו קודם שיוציא את האמורין. שמתוך שהאמורין ראויין להקטרה בו ביום, הרי הם דבר מותר, ונעשה שאר הבשר יד להן והעור בסיס לדבר המותר בלבד. והרי הוא כתיק הספר עם הספר בלא מעות, שאין שם אלא דבר המותר בלבד. אף זה, מכיון שהבשר והאמורין מחוברין ונעשה הבשר יד לאמורין, אין שם אלא דבר המותר בלבד. ובטלטולו, דכולי עמא לא פליגי שהוא מותר לטלטל הכל ביחד, דבסיס לדבר המותר הוא. כי פליגי, בהפשטו. וכגון דלא קא בעי ליה לעור ושקיל ליה בברזי. רבנן סברי, מפשיט את כולו. מתוך שהותרה הפשטה עד החזה לצורך האמורין, מפשיט את השאר בברזי, דהא לאו מלאכה היא ולא מיתחיל שבתא בהכי. אע״ג דדמיא להפשטה, הועילו האמורין לבשר להתיר לו כך, כשם שהועיל הספר לתיק הספר להצילו מן הדליקה. ור׳ ישמעאל סבר, כיון דאיתעביד ליה צורך גבוה, לא שרינן ולא מידי, גזרה, דלמא אתי למעבד הפשטה כי אורחה אף בכל הבשר.

א. נוסף ע״פ כת״י

ב. תיבה זו ליתא בכת״י

ג. הגהת הב״ח: צ״ל, מלקרוא

ת״ר הברכות. כגון שמונה עשרה ושאר ברכות:

ומענינות הרבה. מפרשיות שהיו כתובין בקמיעין פסוקי לחש כגון כל המחלה וכגון לא תירא מפחד לילה:

נשרפין במקומן. אם נפלה דליקה בשבת:

כשורפי תורה. שהרי לא יצילם בשבת:

לבדקו. אם אמת הדבר:

טומוס. קבוצת קונטריסין:

גדול העונש האחרון. שאבדן בידים:

ספר תורה שיש בו ללקט שמונים וחמש אותיות. שכך הוא השיעור [לס״ת] שנמחק או בלה להיות עומד בקדושתו והיינו טעמא משום דבפרשת ויהי בנסוע שהוא ספר בפני עצמו כדאמרינן בגמרא (דף קטז.) איכא שמונים וחמש אותיות:

מתוך תיבות שלימות. מוכח בגמרא שאילו לא היו התיבות שלימות אלא כגון ברא מבראשית ויק מויקרא לא מצטרפים אבל כל שהתיבות שלימות אע״פ שהן מפוזרות מצטרפין והיינו דקאמר שיש בו ללקט:

כגון ויהי בנסוע הארון. דאית בה תרתי שמונים וחמש אותיות ואזכרות ונקט הרב אלפסי ז״ל כגון לומר דבכל חדא מהני סגי והכי איתא בגמ׳ בהדיא:

הגליונין. קלפים [חלקים] קטנים שבתחלת הספר ושבסוף הספר ושבין פרשה לפרשה ושבין דף לדף ובגמ׳ איבעיא לן גליונין של ספר תורה אי מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין ואתינן למיפשטה מהך ברייתא דהגליונים וספרי המינין כו׳ ודחינן דה״ק וספרי מינין הרי הן כגליונין ואין מצילין הלכך בעיין דגליונין דספר תורה לא איפשיטא בגמרא והרב אלפסי ז״ל הביא בפשיטות דגליונין אין מצילין וכן פסק הרמב״ם ז״ל בפרק כ״ג מהלכות שבת ותמהני למה ואפשר שהם סוברין דמאי דדחי׳ ספרי מינין הרי הן כגליונים דחיא בעלמא היא הלכך נקיטינן ברייתא כפשטה אי נמי דכיון דלא איפשיטא אין מצילין דשב ואל תעשה שאני:

וספרי מינין. מומרים לע״ז שכתבו להם תורה נביאים וכתובים כתב אשורי בלשון הקדש:

אף בחול קודר. חותך חתיכות הקלף מקום השם:

שאפילו אדם רודף אחריו להורגו. על עצמו קאמר:

שהללו. העובדים ע״ז אין מכירין שבכך גדלו וכן למדום אבותם:

ואחרי הדלת והמזוזה שמת זכרונך. זכרון הוא בידך ואין שכחה לך אלא שהשלכת אותי אחר הדלת והמזוזה:

כך אין מצילין אותן. אפילו בחול:

בזמן בית המדרש. קודם אכילה היו דורשין:

שלא בזמן בית המדרש. לאחר אכילה לא היו דורשין משום שכרות:

ושמואל אמר וכו׳. דסבירא ליה לשמואל כרבי נחמיה דאמר מפני מה אין קורין בהן כדי שיאמרו בכתבי הקדש אין קורין כ״ש בשטרי הדיוטות והאי טעמא שייכא בין בזמן בית המדרש בין שלא בזמן בית המדרש וקי״ל כרב וכתב הרז״ה ז״ל מאחר שפשט מנהג הראשונים שהיו נוהגין לדרוש בכל שבת ושבת עד זמן סעודה אין לנו היום למנוע עצמנו מלקרות בכל כתבי הקדש ובכל ספר שיש בו סרך קדושה כל היום כולו:

כתובין בסם ובסקרא בקומוס ובקנקונתום. ולא בדיו. הסם הסיקרא וחבריהם אינם כשרים לכתיבת ספר תורה. הברכות והקמיעין. הברכות הן כתיבות שיש בהן נוסחים מסוימים, וכגון נוסח ׳מי שבירך׳ המקובל היום בעליה לתורה, או נוסחי ׳ברכת הבית׳ הידועים היום. אותיות של שם. נראה שהכוונה לאותיות המרמזות לשם ה׳. ומענינות הרבה של תורה. הבריתא אינה שונה ׳ענינות׳, אלא ׳מענינות׳. לפי הבריתא, דברי תורה המצויים במסגרת של ברכות וקמיעות מאבדים את מעמדם כ׳דברי תורה׳, והופכים להיות ׳מעין דברי תורה׳, שכן הבנה נכונה את דברי התורה אינה מותירה מקום לכתיבת ברכות וקמיעות. אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן. אבל אין מאבדים את הברכות והקמיעות בידיים. כותבי ברכות כשורפי תורה. הבריתא מסתייגת לא רק מכתיבת הברכות אלא אף מכותביהן. ומעשה והלך רבי ישמעאל לצידן לבדקו. אפשר שאנשים נתנו אמון במעלתו האישית רוחנית של אותו אדם, ורבי ישמעאל ביקש לבדוק אם אותו אדם ראוי לאמון הזה. וכשהוא עולה לסולם. כשעלה רבי ישמעאל בסולם לביתו של אותו אדם, או לחדר בו היה כותב את הברכות. טמוס של ברכות. צרור כתבים. ר׳ תוספתא בבא קמא ט, לא, ׳טמוס של שטרות׳. האדם הזה חשש מביקורת של רבי ישמעאל כנגד נוסחי הברכות שכתב ולכן רצה למחוק את הברכות שהיו כתובות על שולחנו. מכאן נראה שאותו אדם אכן לא היה ראוי לאמון שנתנו בו האנשים שביקשו את כתבי הברכות שלו. גדול עונש האחרון יתר מן הראשון. החטא ׳האחרון׳ הוא מחיקת הברכות, מכיון שהיו בהן ׳אותיות של שם ומענינות הרבה של תורה׳. והחטא ׳הראשון׳ הוא עצם כתיבת הברכות.

ספר תורה שיש בו ללקט. ספר תורה שנמחקו על אותיותיו אבל נותרו בו שמנים וחמש אותיות מתוך תיבות שלימות. נותרו בו מלים שלמות, ואפילו הן מפוזרות לאורך כל חמש חומשי תורה, והמספר הכולל של האותיות באותן מלים הוא לפחות שמונים וחמש. ואם נותרו באותו ספר תורה אפילו אלפי אותיות בודדות, שכל אחת מהן אינה חלק ממילה שנותרה בשלמותה, אין האותיות האלה נחשבות לענין הצלת הספר מהדליקה. ואפשר שהמספר שמונים וחמש נבחר מכיון שזה מספר האותיות בפרשיית ׳ויהי בנסוע הארון׳. פרשה שאין בה שמנים וחמש אותיות. ואפילו שלא מתוך מלים שלמות.

הגליונין. הקלפים החלקים, שכעת לא כתוב בהם דבר, אבל היתה להם זיקה לכתבי הקודש. וכיצד היא הזיקה? או שהם יועדו לכתיבת ספר תורה, או שהיו כתובים בהם דברי תורה ונמחקו, או שהם שולי העמוד של כתיבה קיימת. ספרי מינין. ספרים שכתבו אנשים שהכירו את עקרונות אמונת ישראל ותורת ה׳ וכפרו בהם או בחלק מהם, וכגון ספרי הצדוקים, ולאחר מכן ספרי הנוצרים. קודר. חותך. ר׳ תוספתא עירובין ד, יד, ׳כיצד מקרדין בהרים... רואה את ההר כאילו בקוע לפניו׳. קודר את האזכרות שבהן. מוסב רק על ספרי מינים, שכן בגליונים לא כתוב דבר. שאפילו רדף רודף אחריו. רבי טרפון מדבר על עצמו בגוף שלישי, והכוונה היא ׳אפילו רדף רודף אחריי...׳. ואף רבי טרפון מדבר רק על ספרי מינים, ולא על הגליונין. הרי לנו שלש מחלוקות ביחס לספרי מינים. דעה ראשונה מציעה הנהגה פסיבית בלבד, לא להצילם מהדליקה. דעה שניה מציעה הנהגה אקטיבית, לגנוז את האזכרות ולשרוף את כל השאר. ודעה שלישית מציעה לשרוף הכל, כולל האזכרות. בית עבודה זרה. מקום פולחן של נכרים, וכגון הרומאים. שהללו. המינים, מכירין את אמונת ישראל ותורת ה׳, וכופרין. והללו. הרומאים, אין מכירין וכופרין. ועליהם. על המינים. ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. הזכרון הוא המידע שיש למינים על אמונת ישראל ותורת ה׳. הבית מייצג את הפנימיות של האדם, ובכתוב הנדרש מדובר על השמת דבר מה מחוץ לבית. המינים נטלו את אמונת ישראל והוציאוה מתוך עצמם. על אחת כמה וכמה. רבי ישמעאל רואה בכילוי ספרי המינים תיקון של קלקול, ובפרשיית סוטה מצאנו את החובה למחוק את השם למען תיקון קלקול. וכשם שאין מצילין אותן. את ספרי המינים והגליונים.

לא שאנו אלא בזמן בית המדרש. קיים בשבת זמן מיוחד לבית המדרש, ובאותו זמן אסרו לקרוא בחלק מכתבי הקודש כדי שלא ימנעו אנשים מלבוא לבית המדרש. ולא ידוע לי על מקום בספרות חז״ל בו נתפרש מהם כתבי הקודש שנאסר לקרוא בהם בשעת בית המדרש (הרמב״ם כתב בפירוש המשנה, ובפרק כג, יט, שהכוונה ל׳כתובים׳, והמגיד משנה לא התיחס לאבחנה בין כתובים ובין תורה ונביאים, ולא הביא מקור לאבחנה הזו).

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(2) {בבלי שבת קטו ע״ב} [אבל אם]⁠^א היו^ב כתובין בסם ובסקרא בקומוס ובקנקונתום^ג מצילין^ד אותן מפני הדליקה:

א. אבל אם: ג^עג, ג^עד, כ״י מוסקבה. כ״י א: ״ואם״. דפוסים: אבל.

ב. היו: חסר בכ״י מוסקבה.

ג. ובקנקונתום: ג^עג, כ״י מוסקבה: ״ובקלקנתום״. ג^עד: ״בקלקלתום״.

ד. מצילין: פסק כר׳ המנונא כמו ר״ח ורמב״ם משנ״ת הל׳ שבת כג:כו. דפוס רפ״א ואילך, דפוסים: אין מצילין.

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(3) תנו רבנן הברכות והקמיעין אע״פ שיש בהן אותיות של-שם ומענינות הרבה של-תורה אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא [נשרפין]⁠^א במקומן מיכאן אמרו [כותבי]⁠^ב ברכות [כשורפי] ספר תורה: ומעשה באחד שהיה כותב ברכות בצידן ובאו והודיעו את ר׳ ישמעאל והלך ר׳ ישמעאל לצידן^ג לבדקו^ד וכשהוא^ה עולה לסולם^ו הרגיש בו^ז נטל טמוס של-ברכות ושקעו בספל של-מים ובלשון^ח הזה אמר לו גדול עונש האחרון יתר מן הראשון:

א. נשרפין: ג^עג, ג^עד, כ״י מוסקבה, דפוסים, ה״ג. כ״י א:״שורפין אותן״. ר״ח: ״ונגנזין״.

ב. כותבי, כשורפי: ג^עג, ג^עד, כ״י מוסקבה, דפוסים, ה״ג. כ״י א: ״הכותב, שורף״.

ג. לצידן: דפוסים: בצידן.

ד. לבדקו: דפוסים: לבקרו. וכן בכ״י א לפני תיקון.

ה. וכשהוא: וכן בכי״י בה״ג. דפוסים: וכשהיה.

ו. לסולם: דפוסים: בסולם.

ז. הרגיש בו: וכן בה״ג.

ח. ובלשון: כ״י מוסקבה: ״וכלשון״.

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(4) ספר^א תורה שיש בו ללקט שמנים וחמש אותיות מתוך תיבות שלימות ואפילו בכללן יגר שהדותא אי נמי פרשה שאין בה שמנים וחמש אותיות אלא שיש בה הזכרות^ב כגון {במדבר י:לה} ויהי בנסע הארון מצילין אותן מפני הדליקה^ג

א. ספר: כ״י מוסקבה: ״וספר״.

ב. הזכרות: דפוסים: אזכרות.

ג. ספר תורה…מפני הדליקה: סיכום ההלכה. הועתק ברמב״ם משנ״ת הל׳ שבת כג:כח.

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(5) {בבלי שבת קטז ע״א} הגליונין וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה ר׳ יוסי^א אומר אף בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן. אמר ר׳ טרפון^ב אקפח את בני שאם יבואו לידי שאני שורפן ואת האזכרות שבהן שאפילו רדף [אחריו רודף]⁠^ג להרגו [ונחש רץ]⁠^ד אחריו להכישו נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של-אילו שהללו^ה [מכירין וכופרין והללו אין מכירין]⁠^ו ועליהם [הכתוב אומר]⁠^ז {ישעיהו נז:ח} ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. אמר ר׳ ישמעאל קל וחומר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על (פני)⁠^ח המים הללו שמטילין קנאה^ט בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה ועליהם אמר דויד {תהלים קלט:כא} הלא משנאיך יָי׳ אשנא ובתקוממיך אתקוטט^י. וכשם שאין מצילין אותן מפני הדליקה כך אין מצילין אותן לא מן^יא המפולת ולא מן המים ולא מכל דבר המאבדן:

א. יוסי: כ״י מוסקבה: ״יהודה״.

ב. טרפון: חסר בכ״י מוסקבה.

ג. אחריו רודף: ג^עד, כ״י מוסקבה, דפוסים. כ״י א: ״רודף אחריו״.

ד. ונחש רץ: ג^עד, כ״י מוסקבה. כ״י א: ״ורץ נחש״. דפוסים: ונחש.

ה. שהללו: דפוסים: שאלו.

ו. מכירין וכופרין והללו אין מכירין: ג^עד, כ״י מוסקבה, דפוסים. כ״י א: ״מכירין והללו אין מכירין וכופרין״, וכן בקטע מודינה.

ז. הכתוב אומר: ג^עד, כ״י מוסקבה, דפוסים. קטע מודינה: ״נאמר״. כ״י א: ״אמר הכתוב״.

ח. פני: חסר ב-ג^עד, כ״י מוסקבה, קטע מודינה, דפוסים.

ט. קנאה: כ״י מוסקבה, קטע מודינה, דפוסים: ״איבה ותחרות״.

י. ובתקוממיך אתקוטט: כ״י מוסקבה: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״. כ״י א: ״ובת׳⁠ ⁠⁠״.

יא. מן: דפוסים: מפני.

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(6) {בבלי שבת קטז ע״ב}^אומפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש: אמר רב לא שאנו אלא בזמן בית המדרש אבל שלא בזמן^ב בית המדרש קורין בהם^ג ושמואל אמר

א. כ״י מוסקבה מוסיף: ״פיס׳⁠ ⁠⁠״.

ב. שלא בזמן: דפוסים: בזמן שאין.

ג. בהם: חסר בכ״י מוסקבה, קטע מודינה, דפוסים. וכן בדברי שמואל.

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל המאורר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון