Shabbat 3b – שבת ג:‏ – Rif Gadol

(1) פתח נעול כלחוץ. אמר רב יהודה אמר^א רב הכא באסקופת מבוי עסקינן וחציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ:

א. ג^ד, ג^כב מוסיפים: ״אמ׳ רב הונא״.

בעל המאוררמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

{בבלי שבת ט:}

{שמעתא דעסוק בדברים סמוך למנחה}

מתני׳: לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו׳ – כיון דכולהו טעמי דמפרשינן לה למתני׳ בהו בגמ׳ לאוקומה לדריב״ל נינהו, ולא קיימא לן כוותיה, דבמסכת ברכות בדוכתא (בבלי ברכות כ״ח:) אדחיא ליה, בפירוש אמרינן לית הלכתא בהא כריב״ל, הילכך לא חיישינן למאי דאמרינן עלה הכא בגמרא לאוקומי טעמא דריב״ל.

ומתניתין כפשוטה שמעינן לה. דסמוך למנחה גדולה אידי ואידי שרי, דהא איכא שהות טובא, וסמוך למנחה קטנה לא יתחילו לא בתספורת גדולה ולא בקטנה ולא בסעודה גדולה ולא בקטנה. אע״פ שמותר לו לטעום משהו לכתחלה, אבל לסעודה לא יכנס. ואם התחילו אין מפסיקין. דלא קי״ל כריב״ל, דאמר, כיון שהגיע תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתפלל.

ולפי מה שכתבנו בזה אין מה שכתב הרי״ף במקום הזה נכון.

{שמעתא דהפסקה מעסק התורה – דף ט: ודף יא.}

והוי יודע כי שני מיני הפסקות שנוים במשנתנו. זה^א מה ששנינו אין מפסיקין מאכילה לתפלה – לא שיעקור אותה לגמרי, אלא כגון שיש שהות ביום להתפלל לאחר אכילה. והכין אוקימנא במסכת סוכה (בבלי סוכה ל״ח.), בשיש שהות ביום.⁠^ב ובסופה דאתאן לדברי תורה, שהחברים העוסקים בתורה מפסיקין לק״ש ואין מפסיקין לתפלה, זו היא שאין מפסיקין כלל ועוקרין את התפלה לגמרי, כשם שהיו עושין בעבור שנה, שהיו עוקרין את הכל מפני חשוב העבור. ודוקא בחברים כגון ר׳ שמעון בן יוחאי.

ירושלמי (ירושלמי שבת א׳:ב׳) - ר׳ יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי: כגון אנו, שאנו עסוקין בתלמוד תורה, אפילו לק״ש אין אנו מפסיקין. ולא מודה רבי שמעון בן יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות^ג לולב. ולית ליה לרבי שמעון בן יוחאי, הלמד לעשות ולא הלמד שלא לעשות, שהלמד שלא לעשות נוח לו כאילו לא נברא. אמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו כאילו נהפכה שליתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה דרבי שמעון בן יוחאי: זה שנון וזה שנון, אין מבטלין שנון מפני שנון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה. הא בעונתה חביבה היא יותר מן התורה. אמר רבי יודן: רבי שמעון בן יוחאי, ע״י^ד שהיה מחודד בדברי תורה לפיכך אינה חביבה עליו יותר מד״ת. א״ר אבא: מדלא תנינן, אלא כאדם שקורא בתורה, הא בעונתה כמשנה היא. רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה. דר׳ שמעון בן יוחאי אמר: העוסק במקרא מדה שאינה מדה. ורבנן אמרי: מקרא כמשנה.

א. בכתבי יד: זו

ב. בכתי״ס: ביום להתפלל

ג. כתי״ס: וליטול

ד. כתי״ס: מתוך

{בבלי שבת ט:}

{שמעתא דעסוק בדברים סמוך למנחה}

ועוד, מתני׳, לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו׳, עד, ולפי מה שכתבנו בזה אין מה שכתב הרי״ף ז״ל במקום הזה נכון.

אמר הכותב: לא כי, אלא כיון דלא אוקמוה בגמרא אוקימתא אחריתי על כרחין עליה סמכינן. ולא פלגינן אנן אוקימתא דגמרא לאוקמי אוקימתא חדתי מנפשין.

ורב אחא בר יעקב, דבתרא הוא, נמי הכי אוקמא. ואיהו לית לן למימר דסבר לה כר׳ יהושע בן לוי ולאפוקי מהלכתא, אלא סברא דנפשיה קאמר. דמסתברא ליה דגזרינן ואפילו במנחה גדולה.

ומתני׳ כפשטה במנחה גדולה קס״ד לאוקומה, אלא דהוה קשיא ליה, הא איכא שהות טובא. והשתא איפריק ואיתוקם דאפילו סמוך למנחה גדולה לסעודה אסור, משום גזירה, וכדרב אחא.

ומיהו, אם התחילו אין מפסיקין ואפילו סמוך למנחה קטנה, דלא קי״ל כר׳ יהושע בן לוי. ומתניתין הכי קתני: לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה גדולה ולא לאכול ולא לדון, ואם התחילו אין מפסיקין לעולם, ואפילו הגיע זמן מנחה קטנה, אלא גומר ומתפלל. ופשטה נמי הכי הוא.

ופירוקא דרב אחא בר יעקב לכולי עלמא איתמר, וקי״ל כותיה, דלא אשכחן מאן דפליג אעיקר פירוקא לומר דסמוך למנחה גדולה שרי. ואע״פ שיכולין היו לפרוק פירוק אחר אליבא דמאן דלא סבר לה כרבי יהושע בן לוי, כיון דהאי פירוקה אתי אליבא דכ״ע וגמרא לא קם אמסקנא פירוקא אחרינא, עליה סמכינן וכוותיה עבדינן. דבכל דוכתא סמכי אסוגיא דגמרא וכ״ש הכא דאתמר גבי הלכתא פסיקתא דהאי דינא.

ולמה תמה כאן בעל המאור כ״כ. והוא כתב במסכת פסחים (בבלי פסחים ע״ד.) גבי מולייתא, דאתמר (בבלי פסחים ע״ד:): נימא מסייע ליה. הלב קורעו. לא קרעו קורעו לאחר בשולו. דקס״ד בצלי קאמר ומשום דכבולעו כך פולטו. ואסיקנא, שאני לב דשיע. וכתב בעל החיבור הזה ז״ל שם דאע״ג דהאי שנויא למדחא לדרבא ומסקנא כרבא, סמכינן אשנויין ואפי׳ לקדירה שרינן ליה, דכיון דשיע לא בלע כלל. ואמר טעמא, דהא לא אייתי רבא סיעתא מיניה לשמעתיה אלא אנן הוא דקס״ד לסיועיה ולדחוקי, הילכך אשנויין סמכינן. וק״ו לזו מעתה.

ואע״פ שאין אנו מסכימין^א שם לפירושו. מפני שהלב חלול ופתוח להכניס ולהוציא דם מכמה מקומות, וכדאתמר בגמ׳ בכריתות (בבלי כריתות כ״ב.) בדם דאתי ליה מעלמא. ואם תאמר דשיע נמי מבחוץ ולא בלע, א״כ תתיר לב הנתבשל עם הנבילה, דבר שאי אפשר לו להשמע. אלא בצלי הוא דשיע^ב ולא פליט אלא דרך סמפונות שבו.

מכל מקום אף אנו נאמר כאן בשמועה זו דסמכינן אשנוייא דגמרא, דליכא לדחויי כולה סוגיין.

וכן נהגו הגאונים בכל מקום. וכן פסק כאן ר״ח ז״ל.

א. בדפ״ר: מסמיכין

ב. בדפ״ר: ושיע

פתח נעול. והדלת שוקף בפני האסקופה הפנימית וכל האסקופה חוץ לדלת כלחוץ ואפי׳ תחת הקורה דכיון דנסתם המבוי בטלה לה קורה וליכא למימר יורד וסותם דכל מחיצה שאין בחללה ארבע אינה מחיצה ולא שייכא בה תורת גוד אחית ולהכי לא אוקמה באסקופת בית דסתם בית פתח שלו יש לו משקוף מלמעלה ונמצא עובי הפתח כולו מקורה ואפי׳ פתח נעול אמרינן בה יורד וסותם שהרי יש בחלל עוביו ארבע דסתם עובי החומה אין פחות מד׳ כך פרש״י ז״ל ואם תאמר ולרבא דאמר בפ״ק דעירובין (דף ט.) דכי אמרי׳ דלחי אינו מתי׳ אלא מחודו הפנימי ולפנים היינו דוקא בדפתוח לכרמלית משום דמצא מין את מינו ונעור אבל פתוח לרה״ר בין הלחיים מותר לוקמא להא דהכא כרבא בפתוח לרה״ר ובמבוי שהכשירו בלחי ובגמ׳ מוכח דלא הוה מצי לאוקמא אלא במבוי שהכשירו בקורה י״ל דלא הוי מצי לשנויי הכי דאי פתוח לרה״ר ואליבא דרבא אפי׳ פתח נעול כלפנים דרבא סתמא קאמר:

ומכל מקום נמצינו למדין דכל שיש בתקרת האסקופה ד׳ אפי׳ פתח נעול מותר להשתמש באסקופה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם אבל כשאין קורה שעליה רחבה ד׳ וכשהפתח פתוח מותר להשתמש בחודה החיצון של קורה ולפנים אבל מה שנשאר מן האסקופה מגולה אסור להשתמש ובזמן שהפתח נעול אסור להשתמש אפי׳ תחת הקורה זה הוא דעת רש״י ז״ל אבל הר״ז הלוי ז״ל כתב דכיון שהקורה היא על מקצת האסקופה היא מושכת מה שבחוץ לפנים כל זמן שהפתח פתוח והיינו דאמרי׳ חציו מקורה וחציו אינו מקורה וקרויו כלפי פנים ולאו דוקא חציו אלא שאין הקורה מגעת לשפת החיצונה של האסקופה ואעפ״כ כיון שהכשר המבוי בקורה ומקצת האסקופה תחת הקורה יש כח בקורה המתרת למשוך אף מה שבחוץ לפנים כל זמן שהפתח פתוח אבל בזמן שהפתח נעול נחלקה האסקופה ונעשה מה שבפנים כלפנים ומה שבחוץ כלחוץ ואין הטעם הזה עולה באסקופת הבית לפי שהבית המחיצות הן שמתירין אותו ולא הקירוי לפיכך אין כח בקירוי הבית למשוך מה שבחוצה לו להיות כלפנים ממנו שאין הקירוי בבית מועיל כלום להתיר ובירושלמי גרסינן מה אתון קיימין אי במקורה אפילו נעול כולה כלפנים אלא הכא אנן קיימינן בחציה מקורה וחציה אינו מקורה עכ״ל הר״ז הלוי ז״ל ואיכא אוקימתא אחריתי בגמ׳ דמוקמי לה באסקופת בית:

גרסי׳ בגמ׳ (דף ו.) ואם היתה אסקופת (מבוי) [בית] גבוהה י׳ ורחב ד׳ הרי זו רשות לעצמה. וסיפא דמילתא דברייתא דאחרים היא:

הרי זו רשות לעצמה. ואין מטלטלין בה אפילו מן הבית ואע״ג דשניהם רשות היחיד ואמרי׳ עלה בגמ׳ מסייע ליה לרב יצחק בר אבדימי דאמר ר״י בר אבדימי אומר היה ר״מ כלומר דהוא אחרים כדאמרי׳ בהוריות (דף יג:) כ״מ שאתה מוצא שתי רשויות והן רשות אחת כיון עמוד ברשות היחיד גבוה י׳ ורחב ארבעה אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברה״ר והכי פירושו כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות והן רשות אחת דשניהן רה״י אלא שזה גבוה וזה נמוך כגון עמוד ברה״י וכו׳ אסור לכתף עליו מן החצרות גזרה משום תל ברה״ר גבוה י׳ ורחב ד׳ דהוי רה״י ואיכא חיובא דאורייתא לכתף מרה״ר עליו ולא נחלקו על זו בגמרא כלל ואומר ר״י ז״ל דאפ״ה לא נקטינן כותיה דאף ע״ג דקי״ל כרבי מאיר בגזרותיו אפילו לגבי רבים כדמוכח בריש אע״פ (דף נז.) גבי הא דאמר ר׳ מאיר אסור לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה הכא אין הלכה כר׳ מאיר דבפרק כל גגות (דף צא.) מסקינן בהדיא הלכה כר״ש דאמר אחד גגות וא׳ חצרות רשות אחת הן אלמא שרי לטלטל מגג לחצר אע״פ שהגג גבוה י׳ מן החצר ועמוד נמי לא שנא וזהו טעמו של הרב אלפסי ז״ל שהשמיטה מן ההלכות:

מתני׳ לא ישב אדם לפני הספר. להסתפר:

סמוך למנחה. קודם שיתפלל. שמא ישכח ולא יתפלל ובגמ׳ מפרש האי סמוך למנחה או מנחה גדולה או מנחה קטנה והא בכולהו יומי אסור והא דתניא הכא משום דדמיא להא דתנא גבה (דף יא.) לא יצא החייט במחטו ערב שבת סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא משתחשך:

ולא יכנס אדם סמוך למנחה לא למרחץ וכו׳. טעמא דכולהו שמא ימשך עד שיעבור זמן תפלה:

ואם התחילו. א׳ מכל אלו אין מפסיקין אלא יגמרו ויתפללו ומיהו דוקא בדאיכא שהות ביום להתפלל לאחר מכאן וראיה לדבר מדאמרי׳ בגמ׳ (דף י.) במנחה לא שכיח שכרות אלמא דאי שכיח מפסיקין ובפרק לולב הגזול (דף לח.) נמי מוקמינן הא דתנן הכא אין מפסיקין בדאיכא שהות ביום:

ומפסיקין לק״ש. דאיתא מדאורייתא:

ואין מפסיקין לתפלה. ובגמרא פריך הא תנא ליה רישא ואוקמא דאתאן לדברי תורה שאם היו עוסקין בתורה אין מפסיקין לתפלה בהנהו גווני דנפרש בגמ׳ בס״ד:

והא דתנן הכא ואם התחילו אין מפסיקין אפילו התחילו משהגיע זמן המנחה קאמר דאין מפסיקין דאי דוקא התחילו קודם שהגיע זמן קאמר כי פרכינן בפ׳ לולב הגזול (דף לח.) גבי הא דתנן התם מי שבא בדרך ולא היה לולב בידו לכשיכנס לביתו נוטלו על שולחנו ואמרינן עלה למימרא דמפסיקין ורמינהו אם התחילו אין מפסיקין ואם איתא דכי תנן הכא אין מפסיקין דוקא בשהתחילו קודם שהגיע זמן המנחה לישני ליה התם היינו טעמא דמפסיקין לפי שהתחילו לאכול משהגיע זמן נטילת לולב דמצפרא זמניה הוא אלא ודאי כי תנן הכא אם התחילו אין מפסיקין אפילו התחילו משהגיע זמן קאמר ומשום הכי פריך שפיר ולקמן נמי בגמרא מוכח הכי עלה דהא דאמרי׳ למ״ד תפלת ערבית רשות וכמו שנכתוב עליה בס״ד:

פתח נעול כלחוץ. הַשִּׁיּוּךְ הוא חידוש הלכתי, והוא נקבע משום שכאשר הפתח פתוח אזי קיימת רציפות בין המבוי ובין החלק החיצוני של הפתח, זה המצוי מחוץ לקורה, והרציפות מקלה על האפשרות המעשית להשתמש בחלק החיצוני של הפתח לשימושים הנעשים במבוי עצמו. כאשר הפתח נעול מתבטלת הרציפות הזו, וקשה יותר להשתמש בחלק החיצוני של הפתח לשימושים הנעשים במבוי עצמו, ולכן מתבטל החידוש שנשען למעשה על אותה רציפות. ודבר ברור הוא שגם כאשר הפתח נעול נחשב המקום שתחת הקורה לחלק מהמבוי, שכן הוא נחשב כחלק מהמבוי לא מצד שניתן להשתמש בו לשימושים הנעשים במבוי, אלא מצד היותו מתחת לקורה.

סמוך למנחה. היום נחלק לשתים עשרה שעות, וזמן מנחה הוא בשעה שש ומחצה. ׳סמוך למנחה׳ פירושו מעט זמן לפני שש ומחצה, אך המשנה נמנעה מלהגדיר את השעה המדויקת ממנה והלאה ׳לא ישב אדם לפני הַסַּפָּר׳. ולפי דרכנו למדנו שחלק מהשיעורים בהלכה נקבעים באופן כללי בלבד, ומימושם המדויק בפועל מסור לאדם הַמְּכַוֵּן את ליבו לשמיים, מזדהה בפנימיותו עם ההלכה, ורוצה לקיים את הוראותיה. וכך הם דברי רבי יוסי במשנת כלים יז, ו, במדידת ׳ביצה בינונית׳: ׳הכל לפי דעתו של רואה׳. ור׳ שם דעה שונה של רבי יהודה. בורסקי. עיבוד עורות בעלי חיים. ואם התחילו. סמוך למנחה, או מתי שהוא לאורך זמן מנחה. ולפי פשוטה של המשנה אפשר שהכוונה אפילו לקראת סוף זמן מנחה. אין מפסיקין. ניתן היה לפרש שהמשנה מתירה לעוסק בעיסוקים האלה לבטל את תפילת המנחה, וזאת מכיון שאין דעתו פנויה לתפילה. ור׳ דברי רב המובאים בבבלי עירובין סה, א: ׳כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל׳, וכן דברי רבי אלעזר שם: ׳הבא מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים׳. אך להלן ד, א, בשמועת זעירי ׳הני חברין בבלאי׳, מובאות שתי תשובות של השמועה לשאלה מסוימת, ובפשטות נראה כי אותן תשובות מיוסדות על ההבנה שהמשנה התירה רק לדחות את תפילה המנחה, אך לא לְבַטְּלָהּ. ומפסיקין לקרית שמע. שהכוונה הנדרשת בה מועטת. ואין מפסיקין לתפלה. שהכוונה הנדרשת בה מרובה.

בעל המאוררמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

(2) {משנה שבת א:ב} מתני׳ לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס לא^א למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכל ולא לדון ואם התחילו אין מפסיקין ומפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה:

א. לא: כ״י נ: ״אדם״.

בעל המאוררמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל המאוררמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףהלכות הרי״ף כפשוטןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון