×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {בבלי גיטין ז ע״אא} גרסינן בגיטין בפרקא קמא שְלַח ליה מר עוקבה לר׳ אלעזר בני אדם העומדין עליי ובידי למסרן למלכותב מהו שרטטג וכתב ליה {תהלים לט:ב} אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדיד אע״פ שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום. שלח ליה קא מצעריןה לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו שלח ליה {תהלים לז:ז} דום ליָי׳י והתחולל לו דום ליָי׳י והוא יפילם [לך]⁠ו חללים חללים השכם והערב עליהן לבית המדרשז והן כלין מאיליהן [שמעינן מינה דאפילו במקום צער אסיר למימסר בר ישראל למלכות לא שנא גופיה ולא שנא ממוניה]⁠ח:
א. מובא גם ברי״ף בבא קמא פרק י׳ (דף מג ע״ב).
ב. למלכות: חסר ב-גיא.
ג. שרטט: וכן בכ״י קרפנטרץ. גא, גה, גיג, גטו: ״שרטיט״. גיא: ״שירטיטו״. כ״י נ: ״שרטוט״.
ד. אמרתי אשמרה...לנגדי: גה עד: ״מחטוא וג׳⁠ ⁠⁠״. גטו עד: ״בלשוני״. גא עד: ״בלשוני אשמרה וג׳⁠ ⁠⁠״.
ה. קא מצערין: וכן ב-גה, גטו. גא, גיא, גיג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״קא מצערן״. דפוסים: מצערן.
ו. יפילם לך: כ״י א אחרי הגהה: ״יפילם לך״. גה: ״יפיל לך״. גיג: ״מפיל לך״. גיא: ״...לך״. גטו, דפוסים: יפילם לפניך.
ז. עליהן לבית המדרש: גטו, כ״י נ: ״בבית המדרש״.
ח. שמעינן מינה...ממוניה: גא, גיא, כ״י נ. כברי״ף בבא קמא שם. גה (כבתלמוד שם): ״הדבר יצא מפי ר׳ אלעזר ונתנוהו בגניבה לקולר שמעינן מינה...ולא שנא ממוניה״.
בעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףעודהכל
{שמעתא דבן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר}
מתני׳: בן עיר שהלך לכרך וכו׳ – כתב הרי״ף ז״ל: בן עיר שהלך לכרך. אמר רבא, לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י״ד ונתעכב ולא חזר וכו׳.
ולא נתבררו לנו דבריו בזה. מאי עתיד ומאי נתעכב. אם חזר, חזר, ואם לא חזר, לא חזר. ועכוב זה, מאן דכר שמיה.
אלא הכי נקטינן פירושא דמימרא: דרבא אבן כרך שהלך לעיר קאי, שאם עתיד לחזור למקומו בלילי י״ד קורא כמקומו בט״ו, כיון שלא נשתהה שם עד שיאיר מזרח, שהוא זמן קריאת המגילה ביום. אבל אם אין עתיד לחזור בלילי י״ד ונשתהה שם עד שיאיר מזרח, הרי הוא פרוז בן יומו וקורא עמהם בי״ד.
והאי דנקטה רבא לשמעתיה על בן כרך שהלך לעיר, משום קרא דכתיב בהדיא על פרוז בן יומו שנקרא פרוז. ומדוקיא דפרוז נפקא לן נמי מוקף, שאפי׳ בן יומו נקרא מוקף. הלכך, בן עיר שהלך לכרך, אם עתיד לצאת מן הכרך לחזור למקומו בלילי ט״ו, קורא כמקומו בי״ד. ואם לאו, שאין עתיד לחזור אלא שיש בלבו לשהות שם עמהם עד שיאיר מזרח, קורא עמהם בט״ו. שהמוקף בן יומו נקרא מוקף.
פרק בני העיר
[במאור דף ו. ד״ה מתני׳ בן עיר. לרי״ף סי׳ אלף עט (מגילה דף יט.)]
כתוב שם: אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י״ד ונתעכב ולא חזר וכו׳. ולא נתבררו לנו דברי הרב מאי עתיד ומאי נתעכב וכו׳. ועכוב זה מאן דכר שמיה וכו׳.
אמר אברהם: מי שלא הבין ולא ידע יתמה על פירוש הרב ז״ל והוא האמת, ואתרוייהו קאי רבא, דפשטא דמלתא ופרוז בן יומו וכו׳ ומוקף בן יומו דאמרינן על יום י״ד קאמר, שאם הוא מוקף באותו יום פרח ממנו תורת פרוז, ואם הוא פרוז דינו כפרוז. הלכך אם הוא בן כרך שהלך לעיר והיה בדעתו לצאת משם בלילי י״ד דהיינו קודם שהאיר מזרח והכי פירשו לה בירושלמי [פ״ב ה״ג], אף על פי שנתעכב שם שלא הזדמן לו דרכו ומאונס נשאר שם הרי הוא כמוקף וקורא בט״ו כמקומו ואינו חייב לקרותה עמהם. ואם לא היה בדעתו לצאת משם קודם האיר המזרח ובשעת חיוב מגילה של בני העיר לא היה בדעתו לצאת משם, הרי הוא פרוז וקורא עמהם אע״פ שהוא פרוז ליומו ותו לא. ואם היה בן עיר שהלך לכרך ועתיד לחזור למקומו בליל י״ד דהיינו קודם שהאיר מזרח, והכי פרישו בירושלמי [שם], אע״פ שנתעכב שם שלא נזדמן לו דרכו ומאונס נשאר שם הרי הוא כמוקף וקורא בחמשה עשר כמקומו ואינו חייב לקרותה עמהם. ואם לא היה בדעתו קודם האיר מזרח ובשעת חיוב מגילה של בני העיר לא היה בדעתו לצאת משם הרי הוא פרוז וקורא עמהם אע״פ שהוא פרוז ליומו ותו לא. ואם היה בן עיר שהלך לכרך ועתיד לחזור למקומו בליל י״ד דהיינו קודם שהאיר מזרח קורא שם כמקומו אף על פי שנתעכב שם מאונס, ואם לאו הרי הוא כמוקף אף על פי שנתעכב שם מאונס, ואם לאו הרי הוא כמוקף אף על פי שאינו אלא ליומו ואינו קורא בי״ד. ואם מתעכב עמהם עד הערב קורא עמהם. ובודאי צריך להתעכב ולקרות עמהם שכבר נעשה מוקף ביום י״ד, דבי״ד הדבר תלוי דמפרזי נפקא לן לבן יומו והוא בן י״ד. ובירושלמי [שם] גרסי ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאורתא בן עיר שהלך לכרך ואין זמנו מוקדם א״ר יודן לית כאן בן עיר שהלך לכרך. ונ״ל דלא גרסינן כמקומו בכ״ף אלא במקומו בבי״ת ולפי הגמרא שלנו הוא בכ״ף וכו׳.
{שמעתא דבן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר}
ועוד, בן עיר שהלך לכרך וכו׳, כתב הרי״ף ז״ל, בן עיר שהלך לכרך, אמר רבא, לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י״ד ונתעכב ולא חזר וכו׳, ולא נתבררו לנו דבריו בזה, מאי עתיד ומאי נתעכב, אם חזר, חזר, ואם לא חזר, לא חזר, ועכוב כזה, מאן דכר שמיה.
אמר הכותב: אפשר שלא נתבררו לו, אבל דברים נכונים הם.
וכך פירושה: ודאי דאבן כרך שהלך לעיר קאי. שאם עתיד לחזור למקומו בליל י״ד, אף על פי שנתעכב, קורא כמקומו בלילה וביום, שאין זה נקרא פרוז מאחר שלא נתעכב לדעת. אבל אם אין דעתו לחזור למקומו בליל י״ד אלא ביום י״ד, נעשה פרוז בן יומו וקורא עמהם, מאחר שנתעכב כאן. אף יום ט״ו. שאילו יצא וחזר לו, היה נעשה מוקף ביום ט״ו והיה קורא כאן וכאן. והכי אמרי׳ בירושלמי (ירושלמי מגילה ב׳:ג׳).
וכן מצינו בכל מקום, שאין נותנין עליו חומרי מקום שהוא שם אלא כשאין דעתו לחזור, ואפי׳ עמד שם כמה שלא לדעת, לא עלה לו. ומה שכתוב בהלכות, בן עיר שהלך לכרך, פיסקא דמתני׳ היא.
וכלשון הזה פי׳ רבינו חננאל ז״ל: אמר רבא: לא שנו, בן כרך שהלך לעיר קורא כמקומו, אלא שעתיד לחזור בליל י״ד ונזדמן ונתעכב ולא חזר, קורא בט״ו כבני מקומו. אבל אינו עתיד לחזור בליל י״ד, קורא עמהם. ירושלמי - ניחא בן כרך שהלך לעיר, שזמנו מאוחר. בן עיר שהלך לכרך, שזמנו מוקדם, למה שנינו, אם עתיד לחזור. אם חזר, הרי חזר, ואם לאו, נעשה מוקף. אמר ר׳ יודן: לית כאן בן עיר שהלך לכרך. אמר ר׳ יוסי: אית כאן, בעתיד להשתקע כו׳. נתברר הפי׳ שפירשנו.
זה לשון רבינו חננאל. ואין הדבר מוכרע מן הירושלמי הזה כמו שאמר, אבל כתבתיו מפני שהוא עדות על דברי רבינו יצחק ז״ל.
ופי׳ הירושלמי - ניחא בן כרך שהלך לעיר, שאם אינו עתיד לחזור למקומו בזמן קריאתן, דהיינו ליל י״ד קודם שהאיר המזרח, יקרא עמהם, שהרי כאן נעשה פרוז לדעת. ואם עמד כאן יום ט״ו, נפטר, שכבר יצא מכלל מוקף. אלא בן עיר שהלך לכרך ולו זמנו מוקדם, והרי קודם שנעשה מוקף חל עליו חיוב מקומו ויקרא כאנשי מקומו. אמר ר׳ יוסי, בשעתיד להשתקע. כלומר, אם נתן דעתו מתחלה בליל י״ד להשתקע כאן עד יום ט״ו, יצא מכלל פרוז מעתה.
וראיתי עוד בירושלמי (ירושלמי מגילה ב׳:ג׳): ר׳ יודן בעי: נתן דעתו לעקור דירתו ליל ט״ו. ולאו מתני׳ היא, בן עיר שהלך לכרך. מתני׳ כשהיה בכרך. ומה צריכה ליה, כשהיה בעיר.
מזה נתברר לי דאבן כרך קיימא דרבא. אבל בן עיר, בליל ט״ו תלו דינו.
ויש מחמירין ומצריכין למגילה תגין ולא מחוור דלא מצינו תגין אלא לס״ת שמצאו משה להקב״ה שהיה קושר כתרים לאותיות כדאיתא במנחות (דף כט:) ובשבת (דף פט.) ונהי דאיתרבי לשרטוט לתגין לא אתרבי:
גרסי׳ בגיטין בפ״ק שלח ליה מר עוקבא לר״א בני אדם העומדין עלי. לחרף ולגדף:
ובידי למסרן למלכות. כח בידי להשליך עליהם עול המלכות:
השכם והערב לבית המדרש. דריש דום מלשון דמדומי חמה:
אמר רבי יצחק שתים כותבין. שתי תיבות כותבין בלא שרטוט אבל שלש אין כותבין והורו מקצת רבותי׳ הצרפתים ז״ל דכי אמרי׳ שלש אין כותבין ה״מ כי מייתי קרא גופיה כדאמרינן בתלמוד אבל כותב אגרות הרשות ומדבר בלשון נקיה ונקיט לישנא דקרא אין צריך שרטוט שהרי אין זה קדוש שאינו מתכוין לפסוק אלא ללשון צח ובירושלמי לא משמע הכי דגרסי׳ פרק בני העיר שלח ר׳ אבהו וכתב לו הרי פייסנו לג׳ דילטורים אבל תמר תמרורית בתמרוריה עומדת ובקשו למתקה ולשוא צרוף צרף ר׳ חייא משלח כתב לר׳ אושעיא בר שימי ראשיתך מצער מאד ישגא אחריתך אלמא דאפי׳ בכה״ג מקפיד היה לכתוב שלא כסדר הפסוק כדי שלא יצטרך לשרטוט מיהו כתב הרמב״ן ז״ל דכי אמרי׳ דצריכין שרטוט דוקא בכתיבה אשורית אבל שאר כתיבות אין צריכות שרטוט ועל זה סמכו שלא לשרטט אגרותיהן:
במתניתא תנא שלש כותבין ד׳ אין כותבין. בהלכות גדולות פסק כרבי יצחק אע״ג דפליג אמתניתא דיודע היה שאינה עיקר:
מתני׳ היתה כתובה בסם בסיקרא. מיני צבעים הם:
ובקנקנתום. מפרש בגמ׳ חרתא דאושכפי ופרש״י ז״ל אורפימנ״ט ובתוס׳ אמרו שאינו כן שאם איתא היה אסור להטילו בדיו של ס״ת מדאמרי׳ בפ״ק דעירובין (דף יג.) ובפ״ג דסוטה (דף כ.) אמר ר״מ כשהייתי למד תורה אצל ר׳ ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו וכשבאתי לפני ר״ע אסרה עלי ואנו רגילין לתת אורפימנ״ט לתוך הדיו על כן פירשו הם קנקנתום ויטריאו״ל וכן פרש״י ז״ל בעירובין מיהו אפשר דקיימא לן כמאן דאמר התם חוץ מפרשת סוטה שבמקדש ולפיכך מותר להטיל בין אורפימנ״ט בין וידראו״ל לדיו של ספר תורה:
גמ׳ דפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ. מהכא משמע דאין כותבין אלא על עור מעופץ ומיהו [ר״ת] כתב ה״מ בעבוד שלהם שלא היה טוב בלא עפצים אבל עבוד שלנו טוב ומתקיים אע״פ שאינו מעופץ ותדע לך שהרי בגיטין פסלו דפתרא מפני שיכול להזדייף כדאמרינן התם (דף יא.) והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף ומשנינן בדעפיצן ואנו רואין שעבוד שלנו מזדייף מצד הלבן מיהת אע״פ שאין מעופץ ואף בימי רבותינו היו כותבין בעור שאינו עפוץ דאמרינן בפרק הקומץ רבה (דף לא:) קרע הבא בתוך שתים יתפור בתוך שלש לא יתפור והא תניא בתוך שלש יתפור וכו׳ ומשני לא קשיא הא בחדתא הא בעתיקתא ולאו חדתא חדתא ממש ולא עתיקתא עתיקתא ממש אלא הא דעפיצן הא דלא עפיצן אלמא אף בס״ת היו כותבים בקלפים שאינן עפוצין:
מתני׳ בן עיר שהלך לכרך. בן עיר שזמנו בי״ד שהלך לכרך שזמנו בט״ו:
אם עתיד לחזור למקומו. מפרש בגמרא:
קורא כמקומו. כחובת מקומו:
מהיכן קורא את המגילה ר״מ אומר וכו׳. טעמא דכולהו מפרש בגמרא:
גמ׳ אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י״ד. אבן כרך שהלך לעיר בלחוד קאי והכי קאמר שאם עתיד לחזור למקומו בליל י״ד קודם זמן השחרית אינו צריך לקרות עמהם כיון שלא יתעכב כאן ביום י״ד אי נמי אפילו נתעכב שכיון שנתעכב שלא מדעתו וכן דעת הרב אלפסי ז״ל שכתב ונתעכב ולא חזר אבל אם אין עתיד לחזור בליל י״ד כלומר שלא היה בדעתו לחזור למקומו באותו לילה אלא להתעכב כאן ביום י״ד ונתעכב קורא עמהם ביום י״ד שנעשה פרוז בן יומו ומיהו אם חוזר למקומו בליל ט״ו [חוזר] וקורא עמהם וגדולה מזו אמרו בירושלמי בן עיר שעקר דירתו ליל ט״ו נתחייב כאן וכאן וזהו שכתוב בהלכות בן עיר שהלך לכרך פסקא דמתני׳ הוא:
בעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףהכל
 
(2) {בבלי גיטין ו ע״ב} אמ׳ ר׳ יצחק שתיםא כותבין בלא שרטוט שלוש אין כותבין בלא שרטוטב במתניתא תאנא שלוש כותביןג ארבע אין כותבין:
א. שתים: וכן ב-גא, גיא, גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. גה, דפוסים: ״שנים״.
ב. בלא שרטוט: וכן בדפוסים. חסר ב-גא, גה, גיא, גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ.
ג. כותבין: גה: ״כותבין בלא שרטוט״.
בעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףהכל
 
(3) {בבלי מגילה יט ע״א} היתה כתובהא בסם בסקראב בקמוס ובקנקנתוסג [הדפתרא] ועל [הנייר]⁠ד לא יצאה: דפתרא דמליחו וקמיח ולא עפיץ נייר מחקא:
א. היתה כתובה: כ״י קרפנטרץ: ״היה כותבה״, וכן במשנה שם.
ב. בסקרא: גה, כ״י קרפנטרץ: ״ובסיקרא״.
ג. ובקנקנתוס: וכן גיא, גיג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. כ״י א במשנה: ״ובקונקונתוס״. גה: ״ובקלקנתוס״. דפוס קושטא: ובקנקנתוס בדפוסים: ובקנקנתום.
ד. הדפתרא, הנייר: גא, גיא, גה, גיג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. כ״י א, דפוסים: ״הנייר, הדפתרא״. ראה במשנה.
ה. היתה...לא יצא: בדפוסים ממשיך עד סוף המשנה: עד שתהא...ובדיו (כיון שלא הועתקה בו המשנה במקומה לעיל, צוין שם מתני׳ לפניו וגמ׳ אחריו).
ו. דמליח: וכן ב-גא, גה, גיא, גיג, גיד, גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, ר״ח, ר״ן. דפוסים: מליח.
בעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףהכל
 
(4) {משנה מגילה ב:ג} מתני׳ בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומוא ואם לאו קורא עמהן מהיכן קורא אדםב את המגלה ויוצא בה ידי חובתו ר׳ מאיר אומר כולה ר׳ יהודה אומר {אסתר ב:ה} מאיש יהודי ר׳ יוסי אומר {אסתר ג:אג} מאחר הדברים האלהד:
א. כמקומו: גיא גטו: ״במקומו״.
ב. קורא אדם: כ״י קרפנטרץ: ״קורין״.
ג. אפשר שהכוונה לאסתר ב:א. אבל בתלמוד כאן (יט,ע״א): ומאן דאמר מאחר הדברים האלה תוקפו של המן. ובוודאי משמע שמתכוון ל: ג:א.
ד. בן עיר...הדברים האלה: גיא עד: ״במקומו וכו׳⁠ ⁠⁠״.
בעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףהכל
 
(5) {בבלי מגילה יט ע״א} גמ׳ [בן עיר שהלך לכרך]⁠א: אמר רבא לא שאנו אלא שעתיד לחזורב בליליג ארבעה עשר ונתעכב ולא חזר אבל איןד עתיד לחזורה בלילי ארבעה עשר קורא עמהן דכתי׳ {אסתר ט:יט} על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזותו מיכדי כתיב היהודים הפרזיםז למה ליח למיכתב היושבים בערי הפרזות אלאט הא קא משמע לן
א. בן עיר שהלך לכרך: הקידומת מהמשנה ב-גא, גיא, גה, גיג, גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. וכן העתיק בעל המאור. גה, גיג ממשיכים: ״וכול׳⁠ ⁠⁠״. כדעת הראב״ד בהשגותיו כאן ״דאתרוויהו קאי״. חסר בכ״י א. לדעת הרמב״ן, במלחמות ה׳ כאן, כך סבר רבינו ״דאבן כרך שהלך לעיר קאי״. וכן בר״ן, כפירוש רש״י.
ב. לחזור: וכן בר״ח. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״לחזור למקומו״, כבמשנה. גטו רק: ״למקומו״.
ג. בלילי: וכן ב-גא, גיא, גה, גיג, גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, ר״ח. דפוסים: בליל. וכן בהמשך שם.
ד. אין: דפוסים: אם אינו.
ה. לחזור: גטו: ״לחזור למקומו״.
ו. על כן היהודים...הפרזות: דפוסיחם רק: היהודים הפרזים...הפרזות. גיא ממשיך: ״על כן היהודים...הפרזות עושים״.
ז. כתיב היהודים הפרזים: וכן ב-גה, גיג. כ״י נ: ״כתיב היהודים הפרזות״. דפוסים: היהודים הפרזים כתיב. כ״י קרפנטרץ: ״כתיב על כן היהודים היושבים בערי הפרזות״.
ח. לי: חסר ב-גטו.
ט. אלא: כ״י קרפנטרץ, דפוסים. השווה בר״ח: ״לא בא אלא ללמד״. חסר בכ״י א, גא, גה, גיג, גטו.
בעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה׳ר״ן על רי״ףהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144