Moed Katan 6a – מועד קטן ו.‏ – Rif Gadol

היה שכיר וכו׳. אם היה הנכרי שבא לדייר השדה שכיר שבוע שמיטה מסייעין ומוסרין דכיון דמעיקרא לאו אדעתא דמועד שכר אותם אין זה מכוין מלאכתו במועד:

בטובה. שבא הנכרי לדייר ברצון נפשו בלא שכר של כלום אין צריך למחות בידו:

במזונות. לאחר יו״ט יתן לו מזונות דמזונות לא מחזי כשכר ממש וכיון דמדייר נמי אינה מלאכה גמורה שרי:

במועד. בחולו של מועד אם בא הנכרי מאליו לדייר אף כי דעתו ליטול שכר מותר להניחו וליתן לו לאחר המועד שכר מיהו לומר לנכרי עביד ויהיבנא לך שכר לאחר המועד אסור דכל שאינו עושה אינו אומר לנכרי ועושה:

דלא כרבי יוסי. דהא תני במתניתין זולף וגף כדרכו ומשמע דלא בעי שינוי בדבר האבד ואפשר דהלכה כוותיה והכי קי״ל בעלמא ר׳ יהודה ור׳ יוסי הלכה כרבי יוסי:

למישע. פירוש שטחין חביותיהן מבפנים בזפת או במיני רבב שלא יצא כח היין:

סיני אמר. רב יוסף הוא דשמעתיה כסיני:

הלכה כר״י. שמתיר במתניתין לגוף החביות כדרכן משום פסידת היין ושכרא נמי אית בה פסידא כדאמר אביי בגמ׳:

כהלכות כותים. מה כותים היכא דאחזוק אחזוק דלא אחזוק לא אחזוק ומסתמא לא מחזיקין להו בשאר מצות כדאמרינן פרק הכל שוחטין (דף ד.) אף במועד מאי דשרו רבנן שרו מאי דלא שרו לא שרו ולא גמרינן חדא מחדא:

עקרות. כאשה עקרה שאין לאדם ממנה שום פרי הכא נמי אין בהן אלא גופן:

כוזתא. חבית קטנה:

חביתא. חבית גדולה:

לפסידא. בחבית גדולה איכא הפסד מרובה שמזיק יין הרבה:

לטירחא. ובכוזתא איכא טורח מעט ולפיכך התיר לזפתה אבל בחבית איכא טירחא יתירא:

פטור אבל אסור. פטור מקרבן אבל אסור מדרבנן:

אף הלכות חול המועד. איכא דמותר לכתחלה כגון היכא דאיכא פסידא שמותר אפילו כדרכו:

פטור אבל אסור. דאין לוקין משום לאו דאע״ג דכתיב את חג המצות תשמור ואמרי׳ לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה וכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה זה לאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו והרמב״ן ז״ל פסק כשמואל דזופתין כוזתא וכרב דימי דזופתין חביתא:

חצדו ליה חצדא. פירוש קצרו ליה קציר של תבואה מבושלת כל צרכה ודבר האבד הוא:

כיחידאה. ולית הלכתא אלא כמתני׳ דריש פרקין דתנן משקין בית השלחין במועד:

חצדא דחטי. שאם היה של שעורים היה מותר אפילו לשמואל לפי שדרך השעורים כשהן יבשים יותר מדאי שהגרגרין נופלין משא״כ בחטין:

שלא ידוש בפרות. ולא משום דבעינן שינוי דהא קי״ל כר׳ יוסי דלא בעי שינוי וכל יומא נמי רובא דעלמא לאו בפרות דיישי אלא במקל אבל טעמא דאסר משום דאוושא מילתא:

לא השלימו לו לברר הדבר:

אדם חשוב. יש לו להחמיר על עצמו:

דחזי לחפיפה. י״מ ששורין הזרע והנשים חופפות בו פניהם וידיהם להחליק את בשרם ולצחצח את מראיהן ורש״י ז״ל פי׳ לכסות בו כל מיני מאכל כגון תאנים ותמרים המיבשים אותן בחמה וצריכין לכסותן בלילה מפני הטל:

דחזי לשכרא. שמערבין אותו בשכר לתת בו חורפא וכל זה הוא לצורך המועד:

לנזיא. דאית בהו כסיפת הפנים קרוי נזיא דאמרי׳ בסנהדרין (דף מא:) מטיבותא דמר אמרינן ליה טובא מנזיותיה דמר לא אמרינן ולא מידי והכא גם כן יש גרעינין שנתייבשו ונכספו פניהם וראויים הן בחולו של מועד או לשמנן או לטגנן בדבש אבל השאר צריכין תחלה ליבשן הרבה:

קטפיה. תרגום לא תבצור לא תקטוף:

לשנה. לשנה אחרת:

שהו. כוונו כ״ע מלאכתן לעשותן בחול המועד ולבצור:

אפקרי׳. הפקיר פירות אותה שנה לעניים בשביל שבא על ידו מכשול לעולם:

ירושלמי ילפינן מקלקלתא ולא ילפינן מתקנתא. כלומר למדו ממה שעשה לבצור שהיא קולא וקלקול וכשהפקיר כרמו לא למדו ממנו:

עוד שם ירושלמי רבי יעקב בר אחא בשם רבנן פרקמטיא אבודה שרי לטלטלא במועדא הדא שיירתא שרי מזבן מינה במועדא. כלומר אם יש לו סחורה ממיני פירות או תבואה ואם תעמוד כך שלא יהפכוה ממטה למעלה יתעפש או ירקב מותר להפך אותה בחוה״מ:

הדא שיירא. אם תעבור שיירא מסוחרים ומביאין מקח רב עמהם למכור מותר לקנות מהן שדרכן למכור בזול ואינו מצוי תדיר הלכך כדבר האבד דמי ושמעינן מהך ירושלמי דאע״ג דבדבר של טורח מקרי הרוחה ואסור מכל מקום מידי דליכא טירחא כגון מקח וממכר מקרי דבר האבד לפי שכל עסקי סחורה הוא שקונה בשעת הזול ומוכר בשעת היוקר:

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון