מי שהפך וכו׳. פירוש דרך הוא שנותנן במעטן לאחר לקיטה וצוברן שם ומניחן כדי שיתחממו ויתבשלו מאליהן ונותנן בבית הבד ואם היה מניחן מלתקנן מיד אחר שהפכן פסדי והרמב״ם ז״ל בפרק ז׳ מהלכות כתב הופך אדם את זיתיו ובהשגות א״א אני לא מצאתי אלא זיתיו הפוכין אבל הופך לא שאין מתעפשות כ״כ והכי איתא בירושלמי ע״כ ומגיד משנה השיב לקיים דברי הרב מדתניא דברים הנעשים לאבל בימי אבלו זיתיו להפוך בימי אבלו וכו׳ משמע התם בהדיא דדבר המותר במועד ע״י עצמו מותר ע״י אחרים לאבל ותו דמדשרי ליה לאבל ע״י אחרים משמע ודאי דדבר האבד נינהו דאי לא לא הוה מותר ומתני׳ דקתני מי שהפך את זיתיו לרבותא הוא דאע״ג דכבר הפכן ואינן מתעפשות כ״כ מותר דאכתי דבר האבד נינהו עכ״ל:

שהטעוהו. שלא באו למלאכתו:

טוען קורה. על הזיתים של בית הבד פעם ראשונה וגף ל״ג גבי זיתים דאין דרך לעשות לזיתים מגופה דאפילו הניחו מגולה לא פסדי:

בור. חפירה שמתחת לגת המסויידת בסיד מבפנים שלא תאבד טיפה ושולה היין לתוכה מגתו:

וזולף וגומר. לקבל זלופו ושופכו של מזחל הנופל בחבית:

למודים. נסרים של עץ פלאנקא״ש בלע״ז כלומר שלא ישלה אותו מן הבור אלא מחפהו שם בנסרים כדי שלא יחמיץ:

גמ׳ פתח באבל. פי׳ ולא אמר טוען קורה ראשונה בימי אבלו דהכי ה״ל למימר אם היה מותר לאבל בימי אבלו:

וסיים במועד. דגבי מועד תני טוען קורה ראשונה:

אסור לאבל. מדרבנן כדי שלא ישכח אבלתו:

כדו לגוף. אלמא אפילו במקום פסידא לא עביד איהו אלא דוקא על ידי אחרים ואילו בחולו של מועד מותר לעשות בעליו בידיו כדתנן טוען וזולף וגף ובירושלמי משמע שעושין האחרים מלאכה של אבל בלא שום שינוי ואפי׳ לרבי יהודה:

האריסין והחכירין. פי׳ בגמרא מייתי ברישא (האריסין) רשב״ג אומר זיתיו׳ הפוכין כדו לגוף ואין שם אומן אלא הוא ה״ז יעשה בצנעה ויש מן המפרשים ז״ל דפסקי הלכתא הכי מדלא פליגי רבנן עליה אבל הריא״ף ז״ל לא הביאה בהלכותיו אלמא לית הלכתא כוותיה והראב״ד ז״ל כתב דמסתברא הכי דלית הלכתא כוותיה מדלא תנא ברישא דמתני׳ תקנתא באבל כמו במועד כדכתבינן ועוד דאמרי׳ פרק אלו מגלחין (דף כא:) אבל ג׳ ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפי׳ עני המתפרנס מן הצדקה ואין לך אבדה גדולה יותר מאבדת גופו אבל מג׳ ימים ואילך ודאי מותר לעשות בצינעה בדבר האבד וכן אם אין שם אומן אלא הוא שהרי התירו לו לעשות מלאכה לצורך פרנסתו ע״כ:

עוד מייתי בגמ׳ מימרא אחרת דרשב״ג דאמר אם היה ספר לרבים או בלן לרבים והגיע עת הרגל ואין שם אומן אלא הוא הרי זה יעשה (בצנעה) מפני כבוד העם והרי״ף ז״ל נמי לא הביא בהלכותיו למימרא דלית הלכתא הוא ואין נראין דבריו בזו דהא ליכא פלוגתא עילוה ולא אשכחן מימרא דפליג עלה ולגבי דברי תורה נמי אמרי׳ הכי אבל אסור בד״ת ואם היו רבים צריכין לו אינו נמנע עכ״ל:

הרי אלו יעשו. אפי׳ לכתחילה:

הספנין לא יעשו. כתב הראב״ד ז״ל טעמא דאריסין וכו׳ דמותר דמסתמא היה אריסותו קודם לכן ולא מסלק ליה והוי כאלו היתה מוחכרת אצלו מתחלה ובדנפשיה עביד ולא במלאכת האבל אבל הני אחריני דרך הוא להחליף הספינה או החמור מזה לזה ובדאבל קעביד:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]