{בבלי בבא מציעא לט:}

{שמעתא דיורד לנכסי חבירו או קרובו}

ועוד, אבל קרוב בנכסי גדול שאינו שבוי, אי ידע ליה השבח לאמצע.

אמר הכותב: אם אחין שותפין הם, שותף כיורד ברשות דמי, לומר שנוטל בשבח המגיע לכתפין ובשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע. ומתניתין דקתני, הניח בנים גדולים וקטנים וכו׳, קטנים דוקא. דאי גדולים והם שותפים לדעתם לא השביח לאמצע, אלא שמין לו כאריס. ואם אינם שותפין, שכבר חלקו, היינו נכסי רטושין ומוציאין אותן מידו ואינו נוטל כלום בשבחו. אבל אם הוציא בהם הוצאות משלו, מסתברא דשמין לו וידו על התחתונה, דלא גרע מיורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשותו, ולא פליגי רבנן בין איתיה בין ליתיה. וליכא למימר דידע ומחיל אלא באחין והם שותפין, משום דהוו להו למימר ראו מה שהניח לנו אבא. וליכא לאפלוגי בהא בין רחוק לקרוב, ושלא כדברי בעל החבור הזה ז״ל.

ואי קרוב בנכסי גדול הוא שנולד במד״ה וירד זה לנכסים אחר שהגדיל, וכעין מעשה דמארי בר איסק, אי לא ידע ליה ודאי שמין לו כאריס. דהא רבי אמי לא הדר ביה אלא משום דקטן הוה, אלמא גדול שמין לו כאריס, וכמ״ש רבינו הגדול ז״ל. ואי ידע ליה השביח לאמצע.

וכן מ״ש וה״ה לרחוק בנכסי קטן, אע״ג דמורידין רחוק לנכסי קטן, כיון שלא מסיימי מילתא מאן נחית לה עד דמחתי ליה בי דינא כיורד שלא ברשות דמי, ודין שלישי הוא. נראה מדבריו שב״ד מורידין רחוק בנכסי קטן ושמין לו כאריס. ואינו כן, שאין שמין לו כל עיקר. דבי דינא אפוטרופא הוא דמוקמי ליה לקטן. כדאמרינן, אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן, אבל לקטנים מוקמינן. כדאמרינן, ואידך דנקא מוקמינן ליה אפוטרופא לינוקא. בין איתיה בין ליתיה, כגון קטן שנשבה, כך דינו שמעמידין לו אפוטרופוס והוא משביח מנכסי יתומים כדין אפוטרופוס, ואינו מוציא בהן משלו כלום. ומ״מ אם ירד בה אחר שלא ברשות והשביח, שמין לו וידו על התחתונה. ואם הורידוהו ב״ד לנכסי הקטן והוא מעצמו הוציא הוצאות משלו, אם השבח יתר על הוצאה אין לו אלא הוצאה, ושכר עמלו אין לו, כדין אפוטרופוס, שבית דין בתורת אפוטרופוס הורידוהו. ואם הוצאה יתירה על השבח, אין לו אלא הוצאה שיעור שבח, דהא איכא פסידא מעיקרא.

וכן בקרוב היורד לנכסי קטן ולא ידע ליה, שמין לו וידו על התחתונה. ואע״ג דאמר רב חסדא היינו מתניתין ואסיקנא כותיה, התם שבח בנכסים מחמת נכסים הוי. פירוש, שלא הוציא מארי בר איסק כלום משלו אלא מן הנכסים עצמן שכר פועלים ושתלי פרדיסי. אבל היכא שהוציא הוצאות משלו שמין לו, הואיל ולא ידע ליה, ובין בשדה שאינה עשויה ליטע בין בעשויה ליטע ידו על התחתונה ונוטל הוצאתו ויוצא.

וקנסא דקניס ליה בעל המאור ז״ל, לא שמיע לן. דמי ענשינן אשגגות. אלא ודאי שמין לו הוצאה כנגד שבח, שהרי לא מחל הוצאתו הואיל ולא ידע ליה. ומתוך דבריו של בעל המאור ז״ל אתה יכול להכיר שהוא סובר דמארי בר איסק הוציא הוצאות משלו בנכסים הללו, ואינו כן. שאם כן, הוי להו השביחו נכסים מחמת עצמן, ואפילו באחים גדולים וקטנים השביחו לעצמן. וכך פירוש השביחו נכסים מחמת עצמן שאמרו בפרק מי שמת בראיות גמורות. וכן דעת רבינו הגדול ז״ל והגאונים ז״ל. ולא כמ״ש רבינו שלמה ז״ל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע א]