ארבעה אבות נזיקין. כל נזיקין שעושים נזק. נזקים שם ההיזק:
אבות. קרי להנך דכתיבא בקרא בהדיא ובגמ׳ מפרש הי ניהו תולדות:
השור והבור . כסדר שנכתבו בפרשה סדרן במשנה דפרשה ראשונה נאמרה בשור שניה בבור ובגמרא מפרש דג׳ אבות נאמרו בשור הקרן והשן והרגל. קרן דכתיב כי יגח שור את איש וד׳ אנפי שייכי ביה חד שור שהמית את האדם דכתיב בהדיא ברישא ואידך שור שהזיק את האדם דכתיב או בן יגח נגיחה למיתה ונגיחה לנזקין ואידך שור שהמית את השור דכתיב כי יגוף שור איש וכו׳ ואידך שור שהזיק שור דיליף משור שהזיק את האדם בהיקשא דכתיב כמשפט הזה וכו׳:
מבעה. מפרש בגמרא:
הבער. כי תצא אש:
לא הרי השור כו׳. כלומר אי כתב רחמנא שור לא נפיק מבעה מיניה ואמטו להכי אצטריך למכתביה ולהכי נקט ברישא כהרי המבעה ולא נקט כסדר כהרי הבור משום דתו לא מצי למיתני ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים ועוד דהשתא אשמועינן רבותא דאע״פ דלשניהם רוח חיים אפילו הכי לא נפיק חד מחבריה:
לא זה וזה וכו׳. הא דלא הדר ותני לא הרי האש כהרי שניהם כדקא הדר ברישא משום דטריחא ליה מלתא:
שדרכן לילך ולהזיק. שלשתן אלה דרכן לילך ולהזיק:
הצד השוה. מפרש בגמרא לאתויי כל שדרכן להזיק ושמירתן עליך אע״ג דלא דמי לחד מהני אבות אי יכילנן לאתויי מתרתי או מתלת או מטפי בהצד השוה לחיובא מחייבינן ליה:
ושמירתן עליך. שנתחייבת בשמירתן מחמת שהם ממונך או שנמסרות לך לשמרן או שעשית בהם מעשה שחייבך בשמירתן כדאמרינן לקמן ואשמור שמירתן עליך שאין אתה חייב בנזקיהן אלא בזמן ששמירתן עליך ופשעת בשמירתן עד שהזיקו לאפוקי היכא דמסרינהו לאחרינא לנטורינהו כדחזו ופשע בהן שומר דהשני חייב והראשון פטור ולאפוקי נמי היכא דנטרינהו כאורחייהו והזיקו דפטור דאין שמירת כולן שוה דאילו קרן לא סגיא ליה בשמירה פחותה והשאר סגיא להו ובשמירה פחותה וכדמפרש לקמן (דף נה:). שור ממונו הוא ובור נמי ואפי׳ הפקיר רשותו בעל הבור קרייה רחמנא. ואש נמי ממונו הוא כדלקמן:
(דף ג:) וכשהזיק חב המזיק. מפרש בגמ׳ (דף ד.) לאתויי מאי:
לשלם תשלומי נזק. להכי נקט לשון השלמה שאם הזיקו והפחיתו מדמיו הראשונים שהיה שוה [בשעת נזק] הניזק משלם הפחת עד שעת העמדה בדין והמותר משלם לו מזיק כדתניא לקמן (דף י:) מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה ששמין את הדבר הניזק כמה הוא יפה עד שלא הוזק וכמה הוא יפה משהוזק והבעלים מטפלים בנבילה והמזיק משלם להם את הפחת שפחתה מחמת נזק [ולא שפחתה לאחר מכאן] דנפקא לן לקמן (שם) מוהמת יהיה לו לניזק משמע ואפי׳ פחתה נבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין פסידא דניזק היא דכי שיימינן לה כשעת מיתה הוא דשיימינן והוא הדין היכא דשבחה בין מיתה להעמדה בדין דניזק הוי אבל טורח נבלה (אפילו) היכא דבבירא שויא זוזא ואפומא דבירא שויא זוזא דכ״ע אבעל הבור רמינן ליה כדאמרינן לקמן :
במיטב הארץ. מיטב שדהו כתיב אי בעי מזיק למפרע ליה קרקע מעידית נכסי ויהיב ליה אבל אי יהיב ליה מטלטלי כל מילי מיקרי מיטב ואפילו סובין דאי לא מזדבן הכא מזדבן הכא וכדילפינן (דף ז.) מבור דכתיב ביה ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין:
גמ׳ תולדותיהן כיוצא בהן. כיון דקי״ל דנזק שלם ממונא הוא וחצי נזק קנסא ומועד שהזיק משלם נזק שלם מן העלייה ותם שהזיק משלם חצי נזק מגופו בעינן למידע תולדות דהני אבות אי כיוצא בהן נינהו דכל מועד מינייהו תולדה דידיה כוותיה ומשלם נזק שלם מן העלייה ותם שהזיק משלם חצי נזק מגופו ותולדה דידיה נמי כוותיה ואסיקנא דכולהו תולדות כיוצא בהן דאבות נינהו ודינן שוה לגמרי בר מתולדה דרגל בחצי נזק צרורות שהיתה מהלכת והתיזה צרורות ברגליה ושיברה כלים דקיימא לן הלכה למשה מסיני דממונא הוא ולא קנסא ואע״ג דפלגא נזקא של נגיחה קנסא הוי כדאמרינן לקמן (סי׳ כ׳) האי פלגא נזקא ממונא הוא ולאו תולדה דקרן היא אלא דרגל דמכח הרגל אתיא:
ואמאי קרי ליה וכו׳. והואיל ואינה משלמת במותר דאילו רגל משלם נזק שלם:
לשלם מן העלייה. שאם הזיקה יותר ממה שהבהמה שוה משלם ממיטב ביתו כרגל דכתיב ביה ברגל מיטב שדהו וגו׳ וכדתנן (גיטין מט:) הניזקין שמין להם בעדית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזבורית. ולא הויא כקרן דאין היזקה משתלם אלא מגופיה דכתיב ומכרו את השור החי וגו׳ ואם הפסידו יותר משוויו מפסיד הניזק:
ולפטרו ברשות הרבים. דרגל אינה חייבת אלא אם כן נכנסה ברשות הניזק:
הקרן. לנגיחה ול״ש קרן תלושה שאחזה לקרן בין שיניה ונגחה ול״ש מחוברת לעולם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם דלענין קרן לא הוי מועדת מתחלתה. ואשכחן קראי בקרן תלושה בצדקיה בן כנענה ויעש לו צדקיה קרני ברזל וגו׳ באלה תנגח את ארם וגו׳ ובקרן מחוברת בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו וגו׳:
והשן. לאכילה:
והרגל. לדריסה ושברה את הכלים [כי אורחיה והכי] נמי אמרינן לקמן דשן ורגל ברשות הרבים פטורין משום דאורחייהו הוא:
נגיפה. שדחפה בגופה ונתכוונה להזיק:
רביצה. שראתה כלים ורבצה עליהן כדי להזיקן ולשברן:
בעיטה. שבעטה ברגליה ושברה כלים להזיק ולהכי הוו תולדה דקרן דכוונתה כקרן ואין הנאה להיזקו ואין היזקו מצוי כל שעה ולפיכך הוו כקרן דכל אימת שלא הועדה בכך שלש פעמים בבית דין אינה משלמת נזק שלם:
רביצה ובעיטה תולדה דרגל היא. דעל ידי כפיפת רגלים היא רובצת:
היכא דהיזקן מצוי. דכל שעה היא מהלכת ואם יש כלים תחת רגליה דורסתן:
אין היזקן מצוי. ושמעינן מינה דלא אמרינן תולדה דרגל אלא כשהיזקן מצוי דאורחייהו בהכי אבל כשאין היזקן מצוי כגון מידי דלאו אורחיה תולדה דקרן היא וכדפרישנא:
נתתככה בכותל להנאתה. והפילתו:
או טנפה פירות להנאתה. שנתגלגלה עליהם כדרך הסוסים והחמורים והיינו דומיא דשן דיש הנאה להיזקה בגופה דרך הלוכה. כל היזק בדרך שלא בכוונה הוי תולדה דרגל דהיזקן מצוי ואין מתכוין להזיק:
ובשערה. שנדבק שערה אל הכלים וגררתן ושברתן ומשום דדמיא התולדה לאב אמרינן דדינם גם כן שוה. ואמרינן נמי בגמ׳ (דף ג.) דרגל נפקא לן מושלח את בעירה ושן מובער וגמרינן שן ורגל מהדדי מה רגל לא שנא מכליא קרנא ול״ש לא מכליא אלא שסופו לחזור ולהצמיח חייב דושלח סתמא כתיב אף שן נמי וה״ה לשאר נזקין אלא דאיצטריך לאשמועינן בשן משום דכתיב ביה לשון ביעור ורגל נמי גמר משן מה שן ל״ש שלחה שלוחי ול״ש אזלא ממילא אף רגל נמי אע״ג דכתיב לישנא דושלח ולחיובא אקשינהו קרא כדמוכח בשמעתין:
תולדה דבור מאי היא. דליכא למימר דבור עמוק י׳ הוא אב כיון דקים להו לרבנן דעשרה עבדי מיתה אבל תשעה דנזקין עבדי מיתה לא עבדי הוי תולדה דהא בעל הבור ישלם דכתב קרא לא משתמע טפי דמיירי במיתה מלנזקין דהכי משמע ונפל שמה שור או חמור בין מת בין הוזק בעל הבור ישלם ומיהו אם מת השור בבור תשעה אמור רבנן דפטור דלאו מחמת הבור מת דאין בו כדי להמית ואם הוזק בו חייב דבר נזקין הוא: